הנה ענין זה של סכנה בסגירת פתחים בבית, הביאו רבינו יהודה החסיד בצוואתו שבספר חסידים (אות כ) וז”ל, “לא יסתום אדם חלון או פתח לגמרי שלא יזיקו השדים, כי דרכן לצאת בו, אלא ינקוב בו נקב”. והרבה מן הגדולים מפני הסכנה שיכולה להיות בסגירת הפתח, כיון שהשדים רגילים לצאת ולבא מאותו פתח, והם מקפידים כאשר סותמים להם את המקומות הללו. ורבים מן הפוסקים כתבו כן לדינא וחששו לזה כמובא בספר מעבר יבוק (שפתי צדיק פ’ כו), ובספר קרה מקר”ה (איזמיר תר”ב, די”ד ע”ב) ובכנה”ג (יו”ד סי’ קעט), ומזמור לאסף (דקל”ט ע”ב), ועצי העולה (דס”ט ע”א). ובספר שלחן חי (לובלין תרצ”ג, די”ט ע”א) ובשו”ת תורת יקותיאל (קמא, סי’ טו) כתבו, שהעולם נזהרין בזה מאד. ובספר “טובו אהליך” (פ”ב סי’ ו). ובצוואת רבי יהודה החסיד אות כ, ויש דפוסים שהוא באות כג, והובא בבן איש חי שנה ב פרשת פנחס אות יז ובכף החיים (יורה דעה סימן קטז אות קכב). אולם אף באופן שסוגר חלון זה ועושה באותו קיר חלון אחר כמותו, כתב בספר מילי דחסידותא (על צוואת רבי יהודה החסיד, אות כג) שבזה אין חשש כלל. והגאון רבי שמואל וואזנר זצ”ל סיפר ששמע מהחזן איש זצ"ל דכל שאינו ממש כנידון הצוואה יש להקל, וכגון פתח אוורור וכיו”ב שאינו חלון או דלת דשפיר אפשר לסותמו. וראה בשו”ת שבט הלוי חלק ט (סי’ קסה אות ג), ובשו"ת אגרות משה יו”ד (ח”ג סי’ קלג). וראה זבחי צדק (סי’ קטז אות עח) שהבי”ד החיד”א, שכתב, דנוהגין בבגדאד להניח קנה חלול מצד לצד. ועל ידי זה שפיר עבדי. כמו כן אפשר לסתום או לכסות את הנקב בכל דבר שאפשר להסיר באופן מיידי, ואז אינו מוגדר כמי שסתם את הפתח לגמרי, ואין בכך משום סכנה (יעויין שמירת הגוף והנפש חלק ב סימן ריט סעיף ד). ובספר הליכות עולם (חלק ז עמ’ רכא) כתב מרן הרב עובדיה זצ"ל לחוש לענין זה בצוואת רבי יהודה החסיד, שאין לסתום חלון או פתח לגמרי, אלא יניח בהם חור כלשהו, ולא תאונה אליו רעה. ואף שמלפני כן כתב הרב בשו"ת יביע אומר חלק ב (חלק אבן העזר סימן ז), מכל מקום כפי הנראה חזר יותר לחוש לצוואת רבי יהודה החסיד, וכמו שכתב בהליכות עולם שם, לגבי חתן ששמו כשם חמיו, כגוןהאם שמו ראובן ושם חמיו ראובן, יוסיף שם על שמו ויקרא עצמו חיים ראובן, או רפאל ראובן, וכיוצא בזה, ויוחזק בשמו החדש שלושים יום, ואז יוכל לישא את האשה. וכן להיפך אם שם הכלה כשם חמותה, תוסיף שם על שמה, כגון אם שמה שרה כשם חמותה, תוסיף שם ויקרא שמה רות שרה, או לאה שרה, ויקבל ברכה מגדולי הדור לנישואיו, ואז אין כל חשש בזיווג הזה. ומבואר שאכן הדר ביה וחשש לפחות קמעא לצוואת רבי יהודה חסיד. ושמעתי מעשה שהיה בעיר הקודש צפת, על בית שהיו בו רעשים ונזקים לכל באי אותו בית, ומעשה שהלך בעל הבית ליטול עצה מן כ”ק האדמו”ר מאמשינוב שליט”א, והרב שאל אותו האם סתם פתח פתוח, והשיב שאכן סתם פתח מסויים כיון שהעביר את הדלת למקום אחר, ואמר לו האדמו”ר, שיעשה חור בפתח, וכמו שכתבו בכמה ספרים על הסותם חלון או דלת שישאיר שם צינור וכיו”ב, כדי שלא יסתם לגמרי. וכמובן לאחר מכן הלך ועשה כעצת הרב, והנה ותשקוט הארץ, והכל בא על מקומו בשלום. וכבר העד העיד בנו האיש הגאון רבינו חיים פלאג'י בספרו שו"ת נשמת כל חי (חלק יורה דעה סימן מב ד"ה וגם מ"ש) כתב, על דברי הבית דוד (שם כתב שכפי הנראה צוואה זו לא נתפשטה בעולם, ורוב העולם אינם נזהרים בזה, ואין כאן סכנה, ושומר פתאים ה') שהרב הנ"ל דיבר במקומו, ברם כפי מה ששמענו וראינו בגבולינו הוא שנזהרים הרבה מאוד בדבר הזה, שלא יתוץ תנור וכיריים, ומי שלא נזהר מסתכן, והוא בדוק ומנוסה, ומי לא יחוש לנפשו במקום סכנה. עד כאן. ואם כן נראה שאגן יש דברים בגו וצריך לחשוש לזה.
