בשו"ת הר צבי [יורה דעה סימן קלה] הביא נידון מעניין מאוד אודות מי שרוצה ליתן לשוחט מעות מראש על מנת שיספק לו בשר במשך השנה.
וז"ל: השאלה באחד שרוצה לתת לחבירו מעות ולפסוק שיעמיד לו כך וכך בשר במשך כמה חדשים, כל יום כך וכך ויש מחיר קבוע. והוא שמקדים לו מעות, רוצה לפסוק שיתן לו בפחות מהשיעור הקבוע, וביש לו הרי קיי"ל דיכול לפסוק אף בפחות.
הנה לכאורה אפילו אם לא יפחית לו מהשיעור (ויפסוק עמו על השער של עכשיו) אם לא יצא השער יהא אסור משום דמחוסר כאן לכה"פ ג' מלאכות: שחיטה, הפשטה, נתיחת הבהמה לנתחים וניקור. והרי פסק המחבר בשו"ע יור"ד, (סימן קעה סעיף ד): אם היה למוכר מאותו המין אעפ"י שעדיין לא נגמרה מלאכתו מותר לפסוק עליו עד כדי השיעור שיש לו אעפ"י שעדיין לא יצא השער והוא שלא יהא מחוסר אלא מלאכה אחת או ב' אבל אם מחוסר ג' מלאכות אסור. ועיי"ש בש"ך (ס"ק ח) שמחוסר ג' מלאכות אסור, אפילו בידו לגמרו, וכ"ש בנ"ד שמוזיל לו דאסור אפילו חסר תיקון קצת כמ"ש הטור והובא בש"ך ס"ק ז.
אולם יש לדון בזה, שהרי הטעם שמחוסר ג' מלאכות אסור, הוא משום דהוי דבר שלא בא לעולם וכמו שכתב הרמב"ם (הל' מלוה פ"ט ה"ב) שכיון שהוא מחוסר ג' מלאכות הרי זה כמי שאין לו מאותו המין כלום וכמו לא בא לעולם עדיין, וא"כ י"ל דלא נקרא מחוסר ג' מלאכות, אלא במקום שעצם הדבר אינו במציאות עדיין וצריך לעשות מלאכות להמציא את הדבר שפסק עליו. משא"כ בנידון דידן שהבשר כבר ישנו בעולם, והמלאכות אינם לברוא את עצם הדבר, בשביל זה אינו נחשב לדבר שלא בא לעולם והוי כמו שמונח בחדרי חדרים וצריך לשבור כמה דלתות עד שיגיע אל הדבר, ואפשר דה"ה דלענין מלאכה קצת לא נחשב כמחוסר מלאכה קצת לענין זה, ודומה למש"כ ביו"ד (סימן קעג סעיף ז) שכתב שם המחבר, אם קונה דבר ששוה י"ב בי' בשביל שמקדים המעות, אם ישנם ברשות מוכר אלא שאינו מצוי לו עד שיבא בנו או עד שימצא המפתח מותר. ולכאורה יש להביא ראיה לזה שמכירת בשר מבהמה חיה לא נקרא מחוסר ג' מלאכות והוי דבר שיש בעולם, מהא דאיתא בשו"ע חו"מ (סימן קצט סעיף ג): יש זמן שמעות קונות שהעמידו דבריהם על דין תורה בבשר בארבעה פרקים ואלו הם: ערב יום טוב אחרון של סוכות, ערב יום טוב הראשון של פסח, ערב העצרת וערב ר"ה, שאם היה לטבח שור שוה מאה דינרים ולקח מהלוקח דינר כדי ליתן בשר כשישחוט ולא נתקבצו לו כל דמי השור, משחיטין אותו בע"כ כדי ליתן הבשר ללוקח, לפיכך מת השור מת ללוקח ומפסיד לדינר. ואם איתא שמכירת בשר מבהמה חיה, נקרא מחוסר ג' מלאכות והוי דבר שלא בא לעולם, א"כ גם מדין תורה אין מעות קונות כאן, דהוי דבר שלא בא לעולם, אלא ע"כ דלא נקרא מחוסר ג' מלאכות והוי דבר שבא לעולם.
אמנם יש לדחות ראיה זו, עפ"י מש"כ החוות דעת (שם, בסימן קעה, באורים ס"ק א) לחלק בין איסור רבית לענין מכירה, דאף דלענין איסור רבית מחוסר ג' מלאכות הוי דבר שלא בא לעולם, מ"מ לענין מכירה נקרא דבר שבא לעולם, וז"ל: ואין ללמוד מכאן לקונה דבר ידוע המחוסר ג' מלאכות לומר דהוי דבר שלא בא לעולם כיון דמחוסר ג' מלאכות, דדוקא לענין פוסק על פירות להתחייב עצמו ליתן אפילו מן השוק כיון דאותן פירות שיש לו לא דמי לפירות שבשוק בחסרון ג' מלאכות, חשיבי כאין לו ואסור לפסוק, אבל בקונה דבר ידוע בחסרון ג' מלאכות באופן שהמוכר מחויב לעשות אותן ג' המלאכות, לא הוי כדבר שלא בא לעולם, דהא אפילו קונה דקל לפירותיו מהני.
ועוד ראיה מדברי התוס' גיטין (דף סד, בד"ה מה שעיזי) דדוקא בפרדס שלא יצא עדיין הפירא לא קנה, אבל כשיצא הפירא וכן בשאר דברים שחשב שם בש"ס אף שמחוסרין הרבה מלאכות ובידי שמים קונה, ואפילו לשמואל דס"ל מחוסר בידי שמים אינו פוסק, אלא ודאי דלא דמי אהדדי. אח"כ מצאתי בתשובת מהר"ם אלשיך (סימן קלו) שכתב בהדיא כן, עכ"ל.
ולפ"ז אין שום ראיה מהך דשו"ע חו"מ הנ"ל, דאפשר שמכירת בשר מבהמה חיה הוי מחוסר ג' מלאכות, מ"מ לענין מכירה לא הוי דבר שלא בא לעולם, ואם משום איסור רבית י"ל דשם לא הוזיל גביה ומוכר לו עפ"י השער שיהיה אח"כ, אלא שבכנה"ג חו"מ (טור, אות כח) מביא בשם מהר"ם גלאנטי (סימן נא), שמחוסר ג' מלאכות נקרא דבר שלא בא לעולם אף לענין מכירה, ולפי"ז (דבריו) קמה הראיה מהך דחו"מ, שמכירת בשר מבהמה חיה לא הוי מחוסר ג' מלאכות וכנז'.
אולם מה שיש לעיין בזה הוא, שהרי מחוסר ג' מלאכות אמרו בגמרא ב"מ (דף ע"ד ע"א) לענין גדיש שהוא מחוסר הנחה בשמש שיתייבש ודישה וזרייה, וכשמחוסר דישה וזרייה הרי החטים כבר ישנם בעולם אלא שצריך להוציאם מן המוץ שלהם, ולכאורה זה דומה להפשטה בבהמה שצריך להוציא את הבשר מהעור, וצ"ע. עכ"ל.
לדינא אע"פ שיש בזה שאלות יש על מי לסמווך בשעת הצורך.
