הגונב ומכר ולא נתייאשו הבעלים (וע"ל סימן שס"ח), ואח"כ הוכר הגנב ובאו עדים שזה החפץ שמכר פלוני הוא גנבו בפנינו, חוזר החפץ לבעלים והבעלים נותנים ללוקח דמים שנתן לגנב, מפני תקנת השוק, והבעלים חוזרים ועושים דין עם הגנב. ואם גנב מפורסם הוא, לא עשו בו תקנת השוק, (טור ס"ד בשם רי"ף ורמב"ם) ואין הבעלים נותנים ללוקח כלום, אלא חוזר הלוקח ועושה דין עם הגנב ומוציא ממנו דמים שנתן לו. הגה: וי"א דאף בגנב מפורסם עשו תקנת השוק וצריך להחזיר ללוקח מעותיו, אלא אם כן ידע הלוקח שזה הדבר שקנה גנוב, שאז צריך להחזיר בלא דמים (טור בשם הרא"ש ור"י). ואפילו הגנב אין צריך להחזיר לו מעותיו, דודאי נתן לו לשם מתנה, הואיל וידע שאינו שלו וקנאה (מרדכי פרק הגוזל בתרא). ואם אמר הלוקח לטובה נתכוונתי, נאמן וצריך להחזיר לו מעותיו אפילו בגנב מפורסם, לכ"ע (מרדכי ותוספות פרק הנ"ל והגהות מיימוני פ"ה דגניבה).
הדין בזה הוא שהבעלים נוטל את החפץ שלו מיד הקונה לפי שעדיין לא התייאש ממנו ושלו הוא, וצריך לשלם לו כל מה ששילם עבור החפץ לגנב מדין תקנת השוק [חז"ל תקנו זאת דאל"כ אף אדם לא ירצה לקנות חפצים מחשש שמא גנובים הם ויפסיד ממונו] והבעלים יחזרו אחר הגנב ויגבו ממנו את כל מה ששילמו ללוקח, מדין מזיק, שהמכירה חשובה כנזק או משום שאין הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו [משפט כהלכה בשם אחרונים].
מיהו כ"ז שיש עדים לגניבה [שו"ע] וגם ראו את הגניבה ביד הלוקח [ש"ך ס"ק ג] שאם לא כן אנו טוענים ללוקח שהגנב חזר ולקחו מבעל הבית במיגו דאי בעי אמר הלוקח החזרתיו כמו שטוענים ליורשי גזלן.
מתי עשו תקנת השוק ומתי לא
כיון שישנם כמה חילוקים בפוסקים מתי עשו תקנת השוק ומתי לא, נסדרם כאן בעזה"י:
א. אם אחר שהגנב מכר את החפץ ללוקח חזר החפץ לבעליו בדרך כל שהוא, אין בזה תקנת השוק ואין הבעלים צריכים לשלם ללוקח מעותיו, כגון אם ראובן קנה אופניים מהגנב ובאחד הימים שכח אותם מחוץ לביתו ובאו הבעלים ולקחו אותם משם אין הם צריכים לשלם ללוקח [ש"ך ס"ק ד בשם הר"מ אלשיך]. מיהו בנתה"מ [ס"ק א] ביאר כוונת הש"ך שזה דווקא שהחפץ הגיע לידי הבעלים קודם שהלוקח הביא החפץ לביתו דהיינו שרק עשה הלוקח איזה מין קנין על החפץ, אבל לא הגיע לרשותו אזי אם לקחו הבעלים את החפץ אין בזה תקנת השוק, אבל אם הגיע החפץ לידי רשותו של לוקח חייב הבעלים להשיב את המעות ששילם עבור החפץ מפני תקנת השוק.
ב. יש אומרים שבמתנה ג"כ עשו תקנת השוק, שאם הגנב נתן חפץ גנוב במתנה לחבירו, בעלי החפץ צריכים לשלם למקבל המתנה דמי החפץ ויקחו אותו [כ"כ הב"י והדרכי שמעון שזו מחלוקת הרשב"א והרא"ש] ויש אומרים שלא שייך תקנת השוק במתנה דאין כאן חשש שמא לא יקנו [ש"ך ס"ק ד וביאר שהרשב"א והרא"ש לא בזה נחלקו].
ג. אם יודע הלוקח שהחפץ גנוב לא עשו בו תקנת השוק והבעלים לוקחים את החפץ ללא נתינת דמים [רמ"א].
ד. אם קנה מגנב מפורסם י"א שלא עשו בזה תקנת השוק [שו"ע] ומחזיר הלוקח את החפץ לבעליו ועושה דין עם הגנב, וי"א שגם בגנב מפורסם עשו תקנת השוק [רמ"א].
ה. בדברים שאינם שכיחים כגון גונב בהמות ומוכרן או שטרות י"א שאין בזה תקנת השוק. [ש"ך ס"ק ב' בשם מהרשד"ם] ויש חולקים האומרים שגם בבהמות יש תקנת השוק [רמ"א].
ו. קונה קרקע מגנב אין בזה תקנת השוק כיון שבנקל אפשר לדעת מי בעל הקרקע ואין לחוש בזה שמא לא יקנו קרקעות, וה"ה לכל דבר שאפשר בנקל לדעת מי בעלי החפץ לא שייך תקנת השוק.
ז. יש שרצו לומר שאין תקנת השוק בספרי תורה, וכבר דחו אחרונים שיטה זו ואמרו שגם בס"ת ישנה תקנת השוק [באר היטב ס"ק ה].
קנה מגנב ביודעו שהחפץ גנוב ורוצה כספו חזרה
קנה חפץ שידע בו שהוא גנוב והדין הוא שמחזירו הלוקח לבעליו ללא דמים. מיהו אם הלוקח רוצה את כספו חזרה מהגנב, ברמ"א כתוב בשם המרדכי שאין הגנב צריך להחזיר ללוקח את מעותיו שבודאי נתן לו הלוקח לשם מתנה שהרי יודע היה שהחפץ אינו שלו ואפילו הכי לא נמנע מלקנותו, והסכים עימו הסמ"ע [ס"ק י], אמנם הש"ך תמה על פסק הרמ"א והסמ"ע שהרי כל דברי המרדכי הנ"ל הם אליבא דשמואל, ואילו אנן קי"ל כרב ולכן למסקנא פסק הש"ך דגם בכה"ג צריך הגנב להחזיר את כספו של הלוקח.
ותמיד כדאי לזכור שלא כדאי להתעסק עם גניבות אפילו בלי ידיעה, הדבר פוגם בנשמה שלך ומעכב את הגאולה.
