קנה שעון יוקרתי ומצא בו שריטה וטוען שקרה אצל המוכרת והיא מכחישה
מעשה בראובן שקנה שעון מאוד יוקרתי עבור חתנו בשווי של כמה אלפי שקלים, אך שילם עליו רק חצי משוויו, והתחייב לשלם את החצי השני לאחר חודש. וכשהגיע לביתו והראה את השעון לרעייתו ראה שיש שריטה על השעון, ובא לבעל החנות כדי שיחליף לו את השעון בשעון אחר, כיון שברור לו שהשריטה לא קרתה ברשותו. בעל החנות אינו יודע היכן קרתה השריטה, כיון שלא היה אז בחנות, אך המוכרת שהיתה שם טוענת שברור לה שהשעון יצא מהחנות ללא כל שריטה, ואם יש בו שריטה כנראה שהדבר קרה אצל הקונה, בגלל שנפל וכדומה. הדין עם מי?
נפסק בשו"ע [כאן] שטבח שקנה פרה, ולאחר שחיטתו מצא מחט בעובי בית הכוסות, ולא ידוע מתי נכנס המחט, אמרינן כיון שנמצאה המחט ברשותו של הטבח, כאן נמצא כאן היה, ועל הטבח להביא ראיה שקודם לקיחתו נטרפה, שהרי ברשותו נולד הספק, ואם לא הביא ראיה, ישלם הדמים למוכר. וכתב הסמ"ע [שם ס"ק י] דלא אמרינן שכיון שעדיין לא נתן המעות, המוכר הבא להוציא מידו, עליו להביא ראיה. וכן מבואר בשו"ע [סימן רלב סעיף יא] שחזקה זו דכאן נמצא כאן היה, מהני אף להוציא ממון.
[אמנם, בסמ"ע [שם ס"ק לה] דייק שבדין של קנה גבינות ואינו יודע מתי הרקיבו שלא מהני חזקה זו להוציא ממון, וחילק שם שלבהמה יש חזקת הגוף, ולכן אמרינן שהמום קרה מה שיותר מאוחר, משא"כ בגבינות. ולפי זה היה מקום לדון אם בשעון יש חזקת הגוף או לא, אכן יעוין בדברי מלכיאל [ח"ג סימן קסד] שדן בשאלה כעין שאלתנו והעלה שיש לשעון חזקת הגוף, כיון דרובא דרובא של השעונים יוצאים מתחת יד האומן כהוגן, יעו"ש]. ולכאורה לפי זה ה"ה בנידוננו, אף על פי שהלוקח לא שילם עדיין את כל הכסף, מ"מ כיון שהספק נולד ברשותו, עליו להביא ראיה שהשריטה היתה כבר אצל המוכר, ואם לא יביא ראיה חייב לשלם.
אלא שיתכן שכל מה שאמרינן שסברא זו של 'כאן נמצא כאן היה', מועיל אף להוציא ממון, היינו כששניהם טוענים ברי, או כששניהם טוענים שמא, וכל שכן כשנולד המום ברשותו של הטוען שמא, והשני הוא ברי. אבל בנידוננו שבעל החנות הוא שמא, והקונה הוא ברי, יתכן שמהני טענת הברי של הלוקח כנגד טענת השמא של המוכר, כדי להחזיק את ממונו, ואי אפשר להוציא ממנו את שאר התשלום. ואף על פי שהמוכרת טוענת ברי, יש להסתפק אם הברי שלה הוא ברי טוב, שהרי כתבו התוס' בכתובות [עו ע"א ד"ה רישא] שהברי של האשה לא מועיל בשביל אביה, דהוי כמנה לאחר בידך, יעו"ש. ואם כן אולי הכא נמי, הוי כמו שטוענת המוכרת 'מנה לבעל החנות בידך'. מצד שני יש לדון שאולי המוכרת נחשבת לבעל דבר, מכיון שהיא הממונה על כל מה שקורה בחנות, וצ"ע. [חשוקי חמד כתובות עו, א].
שכר רכב מחברת השכרה ונמצא לאחר מכן שריטות ברכב, מי אחראי לכך
אם שכר רכב מחברת השכרה ולא בדק את הרכב קודם ששכרו ולאחר מכן שבא להחזירו מצא עליו כל מיני שריטות, לכאורה אינו יכול לטעון ששריטות אלו היו ברכב קודם ששכרו דהא עכשיו נולד הספק, ועליו להביא ראיה. ובלאו הכי למעשה, בדרך כלל רוב ככל חברות ההשכרה בודקים את הרכב יחד עם השוכר קודם השכירות ועוברים מסביב לרכב לבדוק שאין שום שריטה וכדומה, ואם נמצא מום כל שהוא מציינים אותו על שטר השכירות. ולכן אם לאחר מכן נמצאו כל מיני שריטות וכדומה, אין הלוקח יכול לטעון שום טענה וחייב לשלם.
שכר דירה ונמצא בה כל מיני מומים
שכר דירה ואח"כ מצא בה מום לאחר שנכנס השוכר לדור בבית, אין המקח בטל דאמרינן מזלו של השוכר גרם. וכתב הסמ"ע [כאן ס"ק ט'] שדין זה הוא אליבא דכו"ע, דלסברא הראשונה המוזכרת בסעיף א' בשו"ע דהטעם הוא משום דכאן נמצא כאן נתהוה הנקב, ה"ה בנד"ד המום הנמצא בדירה כאן היה, ולסברא האחרונה הטעם כיון דלא נולד הספק עד שמשכו הטבח עליו להביא ראיה, וה"ה בדירה שנולד הספק ברשות השוכר. ומוסיף הסמ"ע [ס"ק י'] גבי טבח שישלם הדמים למוכר, ולא אמרינן כיון דהטבח עדיין לא נתן המעות על המוכר הבא להוציא מידו הראיה קמ"ל, וה"ה בדירה דאפילו אם עדיין לא שילם השוכר מ"מ חייב לשלם, ולא אמרינן שעל המשכיר להביא ראיה בכדי להוציא.
אמנם, בחכמת שלמה [על הדף] נקט דבשואל לא אמרינן כל שנולד הספק ברשותו צריך להביא ראיה. ויתכן שגם בשוכר אומרים כן וצ"ע. מיהו, כאשר ספק בידינו אם נפל המום קודם שבא השוכר לדור או לאחר מכן נחלקו הפוסקים על מי מוטלת חובת ההוכחה וצריך לשאול רב מקומי לפשר.
