ענייני מקח וממכר דחרש השומע ע"י חצוצרות דינו כפקח לכל דבר ויכול לקנות ולמכור כשאר כל אדם, ואינו צריך לרמיזות וכדומה ע' שוע רל"ה סעיף יז חרש שאינו שומע ואינו מדבר, או מדבר ואינו שומע כלום, מוכר ולוקח המטלטלים ברמיזה, אבל לא בקרקע. ואף במטלטלים לא יתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו בדיקות רבות ומתיישבין בדבר.
מקור: משנה בגיטין [נט, א] חרש רומז ונרמז (רש"י – מה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו והוא מתרצה קיים. רמיזה – בידיו ובראשו), ובן בתירא אומר קופץ ונקפץ (רש"י – עקימת שפתים). ובגמ' א"ר נחמן מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין דברי הכל ברמיזה, פשיטא במטלטלין תנן? מהו דתימא אף במטלטלין, קמ"ל. איכא דאמרי א"ר נחמן כמחלוקת במטלטלין, כך מחלוקת בגיטין, והאנן במטלטלין תנן? אימא אף במטלטלין. הרי"ף פסק הלכה כבן בתירא, ואילו הרמב"ם והרא"ש פסקו כת"ק שדוקא ברמיזה מהני.
בשו"ת יביע אומר [חלק ז או"ח סימן יח] כתב מה דינו של חרש ששומע ע"י חצוצרות לעניין מצוות וזת"ד: בשו"ת הלכות קטנות [ח"ב סימן מה] דן בדבר חרש שמדבר ואינו שומע אלא על ידי כלי כמין חצוצרות אצל אזנו, האם חייב במצות שמיעת קול שופר, ומוציא את אחרים ידי חובתם, והשיב, נראה פשוט שחייב במצות שופר, דאטו מפני שכבדה אזנו משמוע יפטר משמיעת שופר, ולא אמרו שחרש פטור אלא כשאבד ממנו חוש השמע מכל וכל. וכיו"ב אמרו [סוכה לז, א] לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ואף אנו נאמר שמיעה ע"י דבר אחר שמה שמיעה. ע"כ. והנה קרוב לזה כתב הרא"ש בתשובה [כלל פה סימן יג], שכל מקום שהזכירו חז"ל חרש אצל שוטה וקטן אינו אלא כשאינו שומע כלל, אבל אם הוא שומע כשמדברים עמו בקול רם, אין זה חרש, אלא שכבדה אזנו משמוע, ואינו בסוג חרש. ע"ש. אולם, גם השומע ע"י כלי כגון חצוצרות נחשב כפקח, כהוראות הרב הלכות קטנות הנ"ל. וכן פסק המהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול [סימן נ] שכשם שראיה ע"י בתי עינים חשיבא ראיה גמורה וכנ"ל, כך שמיעה ע"י חצוצרות נחשבת שמיעה, ונקרא פקח, וחייב במצות, ומוציא אחרים ידי חובתם. ע"ש.
וכן כתב הפרי חדש באבן העזר [סימן קכא ס"ו], שכשם שאם שומע כשמדברים עמו בקול רם, אין דינו כחרש, וכמ"ש הרא"ש בתשובה, מסתברא שהוא הדין אם שומע ע"י כלי כגון חצוצרות לא מקרי חרש. ע"ש. וכ"כ הגאון רעק"א בתשובה מה"ת [סימן סד], בזקן ת"ח שהוא קשה לשמוע, ואינו יכול לשמוע מהעומד רחוק ממנו ד' אמות, אלא כשצועק אליו בקול גדול, ומחזיק לו קנה השמע כדי להמשיך הקול לאזניו, אם כשר להיות מדייני החליצה, וכתב שנראה פשוט שהוא רשאי להיות דיין מדייני החליצה בלא שום פקפוק. ע"ש.
ומכאן יש ללמוד למי שאינו יכול לשמוע אלא על ידי מכונת שמיעה חשמלית, שאין דינו כחרש, ורשאי לקרות המגילה ולתקוע בשופר להוציא את הרבים ידי חובתם, ועכ"פ לפי דרכנו למדנו ששמיעה ע"י כלי חשיבא שפיר שמיעה לדונו כפקח בכל דבריו. ע"כ.
מדברי הגרע"י זצ"ל נלמד דה"ה לכל ענייני מקח וממכר דחרש השומע ע"י חצוצרות דינו כפקח לכל דבר ויכול לקנות ולמכור כשאר כל אדם, ואינו צריך לרמיזות וכדומה. כיצד פועל מכשיר שמיעה
מכשירים חשמליים שונים משמשים להעברת קולות: רמקול, טלפון, רדיו, מכשיר שמיעה ועוד, ובהם קליטת הקול והשמעתו נעשים בו בזמן. ויש מכשירים שמשמשים לקליטת הקול בזמן אחד והשמעתו בזמן מאוחר יותר, כגון הטייפרקורדר והפטיפון. חלקים מסויימים הינם משותפים לכל המכשירים הללו: החלק הקולט את הקולות, והחלק המשמיע את הקולות.
החלק הקולט הוא מיקרופון שמצויה בו 'ממברנה', והיא משטח דק וגמיש אשר גלי הקול הנקלטים בו מנידים אותו. תנודות אלו גורמות לזרמי חשמל משתנים, אשר מגיעים לחלק המשמיע, אשר אף בו מצויה ממברנה אשר זרמי החשמל הללו מנידים אותה, והתנודות הללו יוצרות גלי קול הדומים לאותם גלי הקול שהנידו את הממברנה שבמיקרופון.
מצויים בעיקר שני סוגי מיקרופונים:
א) מיקרופונים שמצוי בהם מקור זרם או שמחוברים למקור זרם חיצוני, כמו מיקרופון שיש בו גרגירי פחם או לוחות מתכת מקבילים. בחלק ממיקרופונים הללו יש זרם גם בשעת שקט מוחלט, והופעת הקול משנה את עצמתו, ויש שאין בהם זרם משמעותי בשעת שקט מוחלט, אלא ששקט מוחלט הוא מצב שאינו מצוי, ולכן בדרך כלל יש בהם זרם ממשי והוא משמיע רחשים. במיקרופונים של פחם יש ונוצרים ניצוצות בשעת הדיבור, והדבר תלוי במידת המתח החשמלי.
ב) מיקרופון מחולל זרם, אשר אין בו מקור זרם ואינו מחובר למקור זרם חיצוני, אלא הקול הנקלט בו יוצר זרם, באופן הדומה קצת למכשיר "דינמו", או בעזרת גבישים מוליכים למחצה. בסוגי מיקרופונים הללו לא נוצרים ניצוצות בשעת פעולתם.
ברוב המערכות קיים גם מגביר, שתפקידו להגביר את עצמת הזרמים החשמליים, ועל ידי כן להגביר את עצמת הקולות היוצאים מן החלק המשמיע מבלי לשנות את אופי הקולות. במכשירים מסויימים משתמשים בשפופרת קטודית, הקרויה "מנורה", אשר בה חוט להט. כיום משתמשים בעיקר בטרנזיסטורים וכיוצא, אשר אין בהם חוט להט ואינם מתחממים. [אנציקלופדיה תלמודית כרך יח, נספח לערך חשמל].
