השאלה כאן נבעה, כפי שאמר לנו השואל, מחשש שמא יתפוצץ הדוד או תגרם שריפה ודואג על כך כל השבת, וכן יכול להיגרם מכך הפסד גדול וצער גדול אם אכן יתפוצץ הדוד. והשבנו לו שעדיף לכתחילה שיביא גוי ויספר לו בדרך רמז "אני מפחד מפיצוץ" וכדו', והגוי יבין ויכבנו. או יאמר "כל המכבה אינו מפסיד". ואם הגוי אינו מבין, מותר לומר לגוי לכבותו במפורש, והטעם משום שכיבוי הדוד אינו אלא מדרבנן שהרי הוא כיבוי גחלת של מתכת ובמקום הפסד וצער, מותר לומר לגוי לעשות איסור דרבנן על פי המבואר בש"ע (סי' שז ס"ה) והחונים עליו. והוא שבות דשבות במקום צער שמותר (עי' חזו"ע שבת ח"א, עמ' רנו). ועי' בזה עוד בספר מלכים אמניך (עמ' קיג). ובספר ילקו"י (שבת ב', עמ' רסד סל"ז) כתב דאם שכח הבוילר דלוק בשבת, שרי לומר לגוי לפתוח המים החמים וע"י כך יכנסו מים קרים לדוד וימנעו התפוצצות. וכן יכול לומר לגוי אף שיכבה הבוילר, ואם אין שם גוי, מותר לומר לקטן שיפתח את ברז המים מהחמים בקילוח דק, יעו"ש. שו"ר בשו"ת אור לציון (ח"ב עמ' רי) שנשאל אם שכח הדוד דלוק בשבת וחושש לקלקולו מה יעשה, והשיב שאין לומר לנכרי לכבות את ה'בוילר', אלא יאמר לנכרי לפתוח את ברז המים החמים ותמורתו יכנסו מים קרים לדוד, ובכך ימנע את קלקולו, ובמקום שאין נכרי מותר לפתוח את ברז מים החמים כלאחר יד, יעו"ש בבאו'. ויש לדון בדבריו, ואכמ"ל. הלכך למעשה, אם השאיר את הדוד דלוק בשבת וחושש ודואג שמא יתפוצץ הדוד או יגרם נזק אחר, מותר לומר לגוי לכבותו. ועדיף לומר לו בדרך רמז כגון "אני מפחד מפיצוץ" וכדו', שיבין הגוי לבד ויכבנו (ואמנם צריך לדעת שיש דודי שמש עם טרמוסטט שלא יקרה כלום, הן מבחינת נזק גופני והן מבחינת נזק ממוני ויש לברר המציאות בזה בכל בית).
