שלח sms תוך כדי נסיעה

אכן, תדע לך אותו רב צודק עפ"י הלכה, ונכון שעפ"י החוק צריך לשלם ונבאר דברינו: ברור הדבר שלכל מי שנוהג ברכב ומסמס תוך כדי נהיגה יש לו דין של רודף, וה"ה לכל מי ששולח מסרונים תוך כדי נהיגה ברכב, ולא גרע זה ממי שנוהג במהירות מופרזת או נוהג בשיכרות, דכל אלו בכלל מסכני חיי אדם, ולית מאן דפליג בזה ששליחת הודעות תוך כדי נהיגה מסיחה את דעת הנוהג לגמרי, ואין ראובן יכול לבוא בשום טענה לבעל הרכב הנפגע, וכבר נרשמו תאונות רבות לאין מספר שנגרמו מחמת כן. בזמננו כל מי שנוהג על כל סוג כלי רכב יודע שאיסור חמור עפ"י החוק לדבר בטלפון או לשלוח הודעות תוך כדי נהיגה, אנשים רבים קיפחו את חייהם רח"ל מחמת נהגים שהתעסקו עם הטלפון שלהם בשעת נהיגה וסטו מהנתיב וכו. וכמעט שאין לך כביש בארץ שלא תלויים עליו שלטי ענק האומרים לא לסמס כשנוהגים וכו, ואף משטרת התנועה הציבה מצלמות בכבישים רבים, וכן קונסים את העוברים על חוק זה בקנסות גדולים ואף באפשרות לשלילת רישיון הנהיגה, וכל זה בכדי למגר את התופעה הנוראה של תאונות הדרכים הקטלניות הנובעים מחמת הרשלנות הגדולה מצד הנהגים שממשיכים לדבר או לשלוח הודעות תוך כדי נסיעה ללא שימת לב לכל ההזהרות הנ"ל. ודע, שאין זה פשוט כלל ליתן לאדם דין של רודף, יש לדבר זה הרבה השלכות רבות עפ"י גדרי ההלכה.

מקור: מובא גמ סנהדרין [עד, א] אמר רבא רודף שהיה רודף אחר חבירו ושיבר את הכלים בין של נרדף ובין של כל אדם פטור, מאי טעמא, מתחייב בנפשו הוא וכו. וכן נפסק בשו"ע [סימן שפ סעיף ג]: "רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ושבר כלים פטור, שהרי מתחייב בנפשו שכיון שרדף התיר עצמו למיתה ולכן פטור מהתשלומין". וכמובן מיירי באינו יכול להצילו באחד מאבריו, דאם כן, הרי לא התיר עצמו למיתה כדאיתא בשו"ע [סי תכה ס"א]. אולם, מבואר בשו"ע [שם] דצריך להזהיר את הרודף תחילה, ובלא זה לא התיר עצמו למיתה, ומעתה בנד"ד כיון שאף אחד לא התרה בנהג לא יהיה בו פטור של שבירת כלים לכאורה. ברם, בספר דיני ממונות למו"ר הגר"א פרץ שליט"א [סימן קסז] הביא בשם חידושי רעק"א [כתובות לג, ב הביאו ג"כ הפת"ח נזיקין פי"ב הערה לג] שהקשה לו בנו הגר"ש איגר אמאי סתם השו"ע גבי רודף ששבר כלים דפטור ולא התנה דזה דוקא כשלא היה אפשרי להצילו באחד מאיבריו, וגם למה לא כתב גם כאן דדוקא התרו בו הוא דפטור לשלם את הכלים, אבל בלא הזהירוהו חייב לשלם יען כי לא ניתן להצילו בנפשו עד שהזהירוהו. וכתב ע"פ מ"ש המל"מ [הל חובל ומזיק פ"ח ה"י] דרק אחר בעינן שאינו יכול להצילו באחד מאבריו, אבל הנרדף עצמו לעולם רשאי להורגו אף ביכול להצילו באחד מאיבריו, וא"כ שפיר בכל גווני פטור על הכלים דמ"מ התיר עצמו למיתה גבי הנרדף. וניחא נמי דלא כתב כאן דהזהירוהו, דהא הנרדף רשאי להורגו להרודף גם בלי התראה [מל"מ שם בשם הריב"ש סי תעג] ע"ש. ודע, כי "רודף" בשוגג גם נקרא "רודף" ומותר להצילו בנפשו כדמוכח מהשו"ע [סימן תכה סעי ב] שמותר להרוג עובר שמסכן את אימו מאחר ונחשב רודף, וכן גבי חמור קופץ בספינה הוי רודף ומותר להשליכו כדפסק הרמ"א [סי שפ ס"ה]. וכן פסק הגר"א פרץ בספרו [שם] שנהג שנשתכר ומשום כך בנסיעתו היה סיכון לחיי אדם, בכה"ג נחשב לרודף שמותר להורגו, ולכן יש לפוטרו מנזיקין, כנ"ל בשו"ע. וכן פסק בשו"ת מנחת יצחק [חלק ח סימן קמח] בהאי לישנא: פשיטא דבנוסע במהירות מופרזת אשר לא יוכל לעצור את הרכב ברגע שיצטרך לעצור מבלי לגרום אסון, שהזכיר כ"מ במכתבו, דדינו כרודף וכו. ע"ש. מעתה לא גרע זה הנוהג ושולח מסרונים תוך כדי נהיגה ממי שנוהג במהירות מופרזת או שיכור וכל הדומים להם. לכן היה מקום לפטור אתכם עפ"י הלכה מדין רודף, אלא שיש לחייב עפ"י חוקי המדינה, ועוד שיש לב"ד לחייב מדין קנס [עיין פת"ח שם]. ה ישמור שלא יקרה שוב.