כיון שמעיקר הדין פטור מלהחזיר, נמצא שאם בכל זאת יחזיר, מתנה ואין תיקון עני המהפך בחררה הוא אדם העומד לזכות בדבר מסויים ועדיין לא זכה בו, ובא אדם אחר והקדימו וזכה בו. פירוש המושג 'עני המהפך בחררה' הוא: עני העומד לזכות בעוגה אפויה על גחלים ועדיין לא זכה בה, ובה אחר והקדימו וזכה בה. 'עני המהפך בחררה, ובא אחר ונטלה הימנו, נקרא רשע' [קידושין שם] למרות שאין הוא גוזל את חבירו ישירות, הוא נקרא רשע, משום שהוא יורד לחיי חברו.
אכן, יש ראשונים [תוס' וריטב"א בקידושין שם] שכתבו שהאיסור לירד לאומנות חבירו הוא כאותה שאמרו בעני המהפך בחררה, מפני שיכול למצוא לקנות חררה אחרת, ואף זה יכול לעסוק באומנותו במקום אחר, אולם, לאותם הסוברים שאין אדם יכול לעכב על חבירו מלירד לאומנותו, באופנים מסויימים, כ"ז זה לפי שלדעתם אין זה דומה לעני המהפך בחררה, שאין לו הפסד אם לא יטלנה, אבל כאן הפסד יש לו בדבר, שאין המלאכה מזדמנת לו יפה במקום אחר כמו במקום זה.
ובשו"ת מהרי"ק [שורש קלב, ע"פ תי' ב' בתוס' ב"ב כא ב] כתב דלדעת הסוברים שאסור לרדת לאומנות חבירו, אף על פי שאין איסור של 'עני המהפך בחררה' באופן שלא יוכל למצוא חררה במקום אחר, היורד לאומנות חבירו הרי חבירו מעכב עליו אף על פי שלא יוכל להרויח במקום אחר, ולא עוד אלא שחמור דין היורד לאומנות חבירו מדין עני המהפך בחררה, שזה שנטל מן העני, אף על פי שנקרא רשע, אין מחייבים אותו להחזירה לו, לסוברים כן, מה שאין כן ביורד לאומנות חבירו, שמוציאים אותו מהאומנות שירד לה, אלא שאינו חייב לשלם לחבירו את מה שהפסידו בירידתו לאומנותו, שאין זה נזק אלא מניעת ריוח, וגרמא בנזקין פטור.
האם מכריזין בזמן הזה על מי שעבר על דין עני המהפך בחררה
בספר דיני ממונות [להגאון הרב בצרי שליט"א ח"ב ש"ב ה"ב] כתב שמכריזין ברבים בבית הכנסת על מי שעשה מעשה הנותן לו תואר של 'רשע', כדי לכלימו שלא יעשה כזאת, ומותר לקרותו עבריין, ובנד"ד איירי דוקא כשכבר החזיק במקח. אולם, בביאוריו כתב בשם המשפט שלום [סימן רל ס"א] דבזה"ז לא מכריזים בבית הכנסת כנ"ל, וכוויתיה מסתברא דהא לא שמענו שעושין כן בריש גליה.
האם מי שעבר על דין עני המהפך כשר לעדות ולשבועה
הנה בספר פת"ח [שם הערה כט] הביא משמיה דהמשפט שלום דכתב דמי שעבר על דין עני המהפך באופן שנקרא רשע הרי הוא פסול לעדות ולשבועה שכן דעת הגהות מימוניות. ע"ש.
מי שעבר על איסור עני המהפך האם יש לו תקנה בהחזרת החפץ
בפת"ח [ח"ה פ"ט הערה כח'] הביא משמיה דהערך ש"י שכתב דאפילו יחזיר החפץ אותו שנקרא רשע לא תיקן האיסור שעבר, דכיון שמעיקר הדין פטור מלהחזיר, נמצא שאם בכל זאת יחזיר, מתנה כיהיב ליה, כמו שמצינו באבידה ע"ש. ויעוין לקמן אם כופין להחזיר והא בהא תליא.
האם יש איסור על המוכר למכור למי שעוקף את חבירו המהפך או לכה"פ להודיעו
בספר פת"ח [שם הערה לב'] כתב דלא נתבאר בדברי הפוסקים אם יש על המוכר שום איסור, וכן לא נתבאר אם מוטל על המוכר להודיע לקונה השני שיש מי שמהפך כבר לקנות. וסיים דלכאורה מוטל גם על המוכר צד חיוב להודיע לקונה השני, ואפשר דגם משום מסייע ידי עובר עבירה, ובפרט לאחר פיסוק דמים אפשר שיש גם משום מחוסר אמנה, ואפשר שאם השני רוצה להוסיף על המחיר אין על המוכר איסור. ע"ש. ושוב הביא בשם דברי גאונים [כלל קי' סימן יב] בשם נחלה ליהושע [סימן כט] שאין שום איסור על המוכר או המשכיר מדין עני המהפך.
מי שעבר על דין 'עני המהפך', האם כופין אותו להחזיר החפץ
בפת"ח [שם] הביא בשם הרש"ל בתשובה דכתב דכל היכא דיש דין עני המהפך בחררה אינו אלא לענין לקרותו רשע, אבל אין כופין אותו להחזיר, דאל"כ למה לא החזיר ר' אבא משום סימנא דכיון שמן הדין חייב להחזיר, הרי אין כאן מכירה שהיתה בטעות, ואפילו נאמר שמ"מ יש בזה קצת משום סימנא, היה יכול ר' גידל לכפותו בדין להחזיר המקח, ואח"כ יעשה ר' אבא עם המעות מה שירצה.
ובשו"ת שארית יוסף [סימן יז'] כתב שאף לדעת הסוברים [הריטב"א והנ"י] שמדין עני המהפך חייב להחזיר היינו דוקא במזיד, אבל בעובדא דרבי אבא שלא ידע שר' גידל הפך בה אינו חייב להחזיר ע"ש. ובכנה"ג כתב בשם הראנ"ח [ח"א סימן קכה'] שלאחר שנודע לו ולא החזיר חל עליו דין עני המהפך, ולכאורה אפשר לומר שלכן לא היה ר' גידל יכול לכופו בדין להחזיר שהרי רצה ר' אבא לתתו במתנה, ומה שר' גידל לא רצה לקבל משום "שונא מתנות", מאי חזית דנכפיה להאי, ובלא"ה צריך לומר כן, דאפילו אם נאמר שאין מוציאין בדין, עכ"פ רשע מיקרי ואע"פ שלא ידע, כשנודע לו ואינו מתקן מיקרי רשע כמ"ש בכנה"ג, וכי לא רצה ר' אבא להסיר מעליו שם רשע, אלא ע"כ שבמה שהסכים לתתו במתנה נפיק מכלל רשע.
