הפוסקים דנו על אבא שמצוה לבנו שלא יאמר קדיש על אימו שנפטרה כי מקפיד וחושב חלילה שאם יאמר הבן קדיש, יארע לו מקרה רע ב"מ, האם צריך לשמוע לאביו או שמא מכיון שמחוייב לומר קדיש על אימו, אין צריך לשמוע לאביו בזה. והספק הוא האם כבוד אביו קודם או כבוד אימו. והנה הב"י (סי' שעו) כתב דאם אביו מצוהו שלא יאמר קדיש על אימו כי חושש לחייו, חייב לשמוע לאביו בזה דכבוד אביו קודם לכבוד אימו, ע"ש. ועי' בשו"ת יביע אומר (ח"ג חיו"ד סי' כו) שפלפל בזה כיד ה' הטובה עליו אם לאחר מיתה אמרינן כבוד אביו קודם, ע"ש. ועי' בילקו"י (אבלות, סי' מא עמ' תרמט) שפסק שישמע לאביו, ואמנם ינסו לדבר על ליבו בזה. ואם עושה כן מחמת קטטה שהיה לאביו עם אימו בחייה, לא ישמע לו, דהוי כאומר לו אביו לעבור על דברי תורה שאין שומעים לו, ע"ש. ומכל הנ"ל שמעינן שבודאי אם אביו מקפיד שלא יאמר קדיש על נפטר כל שהוא משום שמקפיד בזה כי חושש לחייו, אף שאימו לא בחיים, חייב לשמוע לאביו בזה וכמו שכתבו הפוסקים שאם אביו מקפיד שלא יאמר קדיש בעד נפטר כל שהוא חייב לשמוע לו, ואין חילוק בזה אם אימו בחיים או לאו. הלכך להלכה, אם אביו מקפיד שלא יאמר קדיש על מאן דהוא שנפטר, אף שאימו אינה בחיים, חייב לשמוע לאביו ואסור לו לומר קדיש.
