אדם שבירך ברכת הנהנין ויצא לחצר ביתו או למרפסת שאינה מקורה, האם יברך שוב ברכת הנהנין?

לגבי יציאה מחדר לחדר נראה שאפי' אין בדעתו מעיקרא וגם אינו רואה מקומו, אם נכנס מחדר לחדר, אין צריך לברך שנית, וכמש"כ המ"ב בבאו"ה (סי' קעח ס"א ד"ה בבית אחד) להוכיח מד' הרב המגיד (פכ"ט מהל' שבת ה"ח) אליבא דהרמב"ם (פ"ד מהל' ברכות ה"ה) שהליכה מחדר לחדר לא חשיב שינוי מקום, ושכן נראה מד' בה"ג (סי' ב) והר"ח (פסחים קא.) והרי"ף (שם כ.) והמאירי לפי גירסתם מפינה לפינה. וכן מצינו לרש"י בהדיא דמבית לעליה לא הוי שינוי מקום. וה"ה מחדר לחדר. וכן הוא באור זרוע (ח"א סי' קנח). וכתב שם כי באמת קשה מאוד להיזהר כד' המגן אברהם דס"ל שגם מחדר לחדר חשיב שינוי מקום, וגם כמדומה שאין העולם נוהגים כן, ובע"כ דסמכינן על הפוסקים הנ"ל, ולכן המיקל, יש לו על מה שיסמוך. ועכ"פ בדיעבד, בודאי שאין לברך דספק ברכות להקל, ע"כ. וכ"כ בשער הציון (שם ס"ק כב). ויש להוסיף את ד' הריטב"א (סוכה מה: ד"ה ורבה בר בר חנה) שהיוצא מן הסוכה לצורך שעתו להביא דבר לסוכה, לא הויא יציאה לחייבו לחזור ולברך, אא"כ יצא לגמרי לעסקיו על מנת שלא לחזור לאלתר. והוא הדין בברכת הנהנין כשעמד תוך הסעודה על מנת לחזור לאלתר, דלקבעיה קמא הדר, וא"צ ברכה, ע"כ. והוא הדין לדידן בברכת הנהנין של פירות. וכ"פ בהליכות עולם (ח"ב עמ' לט) דהאוכל מאכל או ששתה משקה שברכתם האחרונה היא 'בורא נפשות רבות', ובאמצע אכילתו שינה מקומו מחדר לחדר באותו הבית, אפי' לא היה בדעתו מתחילה לאכול במקום השני, ואפי' אינו רואה את מקומו הראשון מן המקום השני, אין צריך לחזור ולברך ברכת הנהנין פעם שניה. ואע"פ שיש חולקים בדבר, מ"מ כלל גדול בידינו, שספק ברכות להקל ודלא כהרב בא"ח (פ' בהעלותך ש"ר אות ד) שחילק בין אם היה דעתו מעיקרא לכך לבין אם לא היה בדעתו, ע"ש. והנה יש לדון מה הדין במרפסת שאינה מקורה. דעת הגרשז"א (הו"ד בשבות יצחק נר שבת פ"כ סי' ד ס"ק ג) והגר"ש וואזנר (הו"ד בשערי ברכה פ"ט הע' כג) והגרח"פ שיינברג (הו"ד בקובץ צוהר תש"ס עמ' תמז ס"ק א) שאפי' אין לה גג, נחשבת כחלק מהבית ודינה כמחדר לחדר. וכ"כ בשו"ת אול"צ (ח"ב פי"ב תשובה טז). ואמנם דעת הגריש"א (הו"ד בשבות יצחק שם) וכ"ד הגר"נ קרליץ (הו"ד ב'דרשו' סי' קעח ס"ק 9) שהליכה למרפסת שאינה מקורה נחשבת כשינוי מקום וכיוצא מן הבית, ע"ש. והנה לכאורה ה"ה לחצר פרטית דבסברא יש לומר שמכיון שהיא רשות שלו, דינה כדין מרפסת (ואגב לכאורה טעמם של האומרים שחשיב שינוי מקום במרפסת לא מקורה ק"ק שהרי סוף סוף זה היא רשותו ומה לי שאינה מקורה, וכי בקירוי עסקינן, הרי עסקינן ברשות שמסתמא כאשר אדם יוצא מרשותו הוא מסיח דעת, משא"כ כאשר זה רשותו, שאינו מסיח דעת ואם כן מדוע יברך שוב, וי"ל). ואמנם ראיתי בספר שבות יצחק (שם) שהגרשז"א חילק בין מרפסת לבין חצר פרטית שבחצר זה שינוי מקום. וכן חילק הגרח"פ שיינברג (קובץ צוהר שם ס"ק ב) שהיוצא לחצר שאינה מקורה הוי שינוי מקום, ע"ש. ובסברא לא הבנתי החילוק. שו"ר להגר"ש וואזנר (קובץ מבית הלוי חי"ז עמ' לד) שכתב דבין מרפסת שאינה מקורה ובין חצר אינן נחשבות כבית אחר, אלא שדינן כחדר אחר באותו הבית הואיל ורשות אחת הן עם הבית, ע"ש. ולדידי הכי מסתבר מהסברא שכתבנו לעיל. והנה מרן זצוק"ל בספרו יחו"ד (ח"ו סי' יא. וכ"ה בחזו"ע ברכות, עמ' קעז) כתב דאם בירך על כוס ויצא לחוץ מפתח בית הכנסת או בית המדרש, וחזר לאחר מכן, צריך לחזור ולברך על הכוס האחר, ששינוי מקום נחשב להיסח הדעת, וכמבואר בטור וש"ע (סי' קעח) וכו', ע"ש מש"כ בזה. ובזה יש לדון בחצר בית הכנסת. אם היא לא מגודרת, פשיטא לי דהוי הפסק שהרי זה מקום להילוך של רבים. ובאופן שהיא מגודרת, אני מעט מסופק דשמא זה רשות אחת וכחדר מחדרי הבית כנסת, וכעין שכתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' כא) דחצר בית הכנסת שפתח בית הכנסת פתוח אליה ומתפללים בה, דינה כבית הכנסת ואפי' אין שם ס"ת, ע"ש. וה"ה ואולי עדיפא מיניה בענייננו, וי"ל בזה. ונפקא מינא גם בכל זה בחג השבועות ובפרט בשנה זו שהמגיפה שולטת ה"י שיש המעדיפים ללמוד גם בחוץ ופעמים שמברכים בבית הכנסת ויוצאים לחצר וכו'. ולדעתי הפתרון לכך שיצא מידי פלוגתא הוא שיכוין בשעה שמברך בבית הכנסת ע"ד לשתות גם בחצר וכעין שכתב בש"ע (סי' קעח ס"ג) ובמ"ב (שם ס"ק לט) ואז לא יצטרך לברך שוב בחצר. ובפרט שיש להוסיף ד' הרמ"א (סי' קעח ס"ב) והא"ר (שם ס"ק ד) בהניח מקצת חברים שלא צריך ולברך ושפיר דמי. וכן דעת הריטב"א דלעיל בבירך ויצא לחוץ. וע"ע בפסקי תשובות (ח"ב עמ' תקלז). וא"כ תקנה זו יכולה להיות גם לגבי המח' דלעיל בחצר או במרפסת שאינה מקורה שיכוין בשעה שמברך בבית ע"ד לשתות גם במרפסת או בחצר ושפיר דמי לכולי עלמא, ודו"ק. שוב הראני ידידי הג"ר שמעון ללוש שליט"א למש"כ מרן הראשון לציון שליט"א בספרו ילקו"י (ספירת העומר ושבועות, עמ' תרמד בבאו') וז"ל, ובענין יציאה לחצר בית הכנסת, או לחדר המדרגות שבבנין משותף, הנה מכיון שנחלקו האחרונים בגדר החילוק בין מחדר לחדר למבית לבית, די"א שהחילוק הוא מצד "המבנה", וי"א שהוא מצד "הרשות והבעלות", לכאורה לדידן בני עדות המזרח יש לחזור ולברך בשניהם, לפי שיש בזה ספק ספיקא בצירוף דעת מרן הש"ע לברך. שהרי בכל אחד מהמקרים הללו אני אומר, שמא כדעת מרן הש"ע שאפי' מחדר לחדר צריך לברך, ואת"ל שדווקא מבית לבית, שמא יציאה לחצר הוי מבית לבית שהוא חוץ למבנה, וכן שמא יציאה לחדר מדרגות הוי מבית לבית שהוא יציאה לרשות אחרת (ואפשר שבזה יש ליישב מה שסתם בזה ביחו"ד ח"ו סי' יא, ובחזו"ע ברכות, עמ' קעג, שאם יצא מפתח בית הכנסת או ביהמ"ד חוזר לברך, ולא פירש להיכן יצא), ע"ש. והנה יש עימי עוד לפלפל בזה וכעת עמד קנה במקומו, ועוד חזון למועד. לכן להלכה, מי שמברך ברכת הנהנין בתוך ביתו ויוצא לאחר מכן למרפסת או לחצר ביתו, אף שאינה מקורה, אין לו לברך שנית. ואמנם כאשר המרפסת או החצר אינה מקורה, טוב שיכוין בדעתו בעת הברכה שרוצה לאכול במרפסת ביתו או בחצר ביתו ויצא ידי חובה לכל הדעות.