איתא בגמ' (פסחים קה.) כל הטועם כלום קודם שיבדיל על הכוס, מיתתו באסכרה. וכ"פ הפוסקים, ומרן בש"ע (סי' רצט סעיף א). ואע"פ כן אמר רבא (פסחים קז.) הלכתא אם טעם, מבדיל. וכן הוא בטור ובש"ע (סי' רצט ס"ה). והנה בפסחים (קז.) איתא, אמר רבא, הלכתא, מי שלא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל והולך כל היום כולו. כן היא גירסת הרי"ף. וכן הגירסא בהל' גדולות (מהדורת מכון ירושלים, הל' קידוש והבדלה עמ' צו), ובתשובת רב נטרונאי גאון (הוצאת מכון אופק סי' צא עמ' רו), בכולם הגירסא, מבדיל והולך כל היום כולו. וכן הוא בסידור רב סעדיה גאון (עמ' קכו). וכן גירסת רבינו חננאל (עמ' רל). וכ"כ בעל העיטור הל' מצה (דף קב ע"א). וכ"כ הרמב"ן בתורת האדם (ענין אבלות ישנה, דף פח ע"א). וכ"כ המהר"ם חלאוה, ורבי דוד בונפיד (פסחים קז.), והר"ן (תענית ל: בד"ה ולענין הבדלה), ע"ש. והארחות חיים (דף סח ע"ד, אות כא) כתב וז"ל, ואם לא הבדיל בליל מוצאי שבת, מבדיל והולך כל היום כולו. כך פסקו הרי"ף והרמב"ן. וכתב הרב המגיד (פכ"ט מהל' שבת ה"ד) שדעת האחרונים כדעת הגאונים והרי"ף. אבל הגירסא שלפנינו בפסחים (קז.) מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה. וכ"פ הרמב"ם (פכ"ט מהל' שבת ה"ד) ופירש, דהיינו עד סוף יום שלישי. וכ"כ רש"י ורשב"ם והתוס' בפסחים (קז.). וכ"כ המחזור ויטרי (סי' קנג), והאור זרוע (ח"ב סי' כו וסי' צא). וכ"כ הרא"ש (פ"י סי' יג). וכ"כ רש"י בפרדס הגדול (סי' קיח), והרב הפרדס (שער ט אות ו). ורבינו יצחק בן גיאת (הל' הבדלה, עמ' יח) הביא שתי הגירסאות, ע"ש. גם ראבי"ה (פסחים סוס"י תקטו) אחר שכתב כגירסתינו, סיים, אבל בהלכות גדולות ובפירוש רבינו חננאל ובפסקי הרי"ף גרסי' בגמ', מבדיל והולך כל היום כולו. והמאירי במגן אבות (בענין הרביעי עמ' כט והלאה), הביא גם כן שתי הגירסאות והכריע כגירסתינו, וכמו שפסק הרמב"ם. ומרן בש"ע (סי' רצט ס"ו) פסק בסתם שמבדיל עד סוף יום שלישי, ואח"כ כתב ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר. ואע"פ שמרן פסק כדעת הרמב"ם והרא"ש וסיעתם, מ"מ לדידן שעינינו הרואות כמה גאונים ופוסקים שכתבו "כל היום כולו", ולא יותר, ואנן בדידן חיישינן טובא בדין ספק ברכות, יש לפסוק כדעת הי"א, שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון, ולא יותר. וכ"כ בכה"ח (שם ס"ק כו), מטעם דספק ברכות להקל. וכ"פ מרן רבינו עובדיה יוסף בספרו חזו"ע (שבת ח"ב עמ' תטו) דמי ששכח או הזיד ולא הבדיל על הכוס במוצאי שבת, מבדיל והולך כל היום הראשון [ואף שביבי"א ח"ט (חאו"ח סי' צא בהע' לשו"ת שואל ונשאל ח"ט אות ד ובסי' קח אות קמג) פסק שאע"פ שהעושה כדעת מרן לברך עד סוף יום שלישי יש לו ע"מ שיסמוך ואין מזניחים אותו, מ"מ לכתחילה יש לומר ספק ברכות להקל. וכ"כ בהליכות עולם (ח"ג עמ' קסב). מ"מ נראה שמשנה אחרונה עיקר ויש לו להבדיל עד יום ראשון והכוונה בליל שני קודם שיאכל, כמו שנוהגים כן בתשעה באב שחל ביום ראשון או שחל בשבת ונדחה למחר, שמבדילים בליל שני קודם אכילה. וכ"כ בהליכות עולם (ח"ג עמ' קסב בהע')]. והנה בה"ג כתב הא דקי"ל דמבדיל ביום ראשון, הני מילי דלא טעים מידי, אבל טעים מידי לא, דהא דקי"ל טעם מבדיל, הני מילי בליל מוצאי שבת, אבל אם מבדיל למחר, אי טעים מידי אינו מבדיל. וכ"פ רב עמרם גאון (ח"ב דף ס ע"ב). וכ"כ רב סעדיה גאון בסידורו (עמ' קכו). ובשו"ת רב נטרונאי (סי' צא) איתא, אחר שהובאו ד' בה"ג ורב סעדיה ורב עמרם סיים, נמצאו כולם שווים לענין טעימה, שאם טעם כלום, אינו מבדיל אחר מוצ"ש. וכ"פ במחזור ויטרי (סי' קנג עמ' קיט). ואף שהרי"צ בן גיאת מפקפק בזה. גם הטור (סי' רצט ס"ו) כתב, ואיני יודע מה הבדל יש בין ליל מוצאי שבת ליום המחרת לענין טעם מבדיל. וכ"כ האור זרוע (סי' צא) שאפי' טעם מבדיל והולך עד ליל רביעי. וכן דעת רבינו אפרים שהובא בספר המאורות (פסחים קז. עמ' רצב). – מ"מ מרן בש"ע (סי' רצט ס"ה) כתב בשם יש מי שאומר, שאחר מוצ"ש כל שטעם, שוב אינו מבדיל. א"כ נקטינן דספק ברכות להקל. וכ"פ בכה"ח (שם ס"ק כו) שיאמר 'המבדיל' בלי שם ומלכות, ע"ש. וכ"פ בבא"ח (פ' ויצא ש"ש אות כג). וכ"פ בחזו"ע (שבת שם). וכ"פ בשו"ת אול"צ (ח"ב פכ"ב תשובה י. והוסיף שבמקום שמבדיל בלי שם ומלכות יברך ברכת 'הגפן' אחר ברכת 'המבדיל').
שו"ר בהליכות עולם (ח"ג בבאו' עמ' קסב) אחר שהביא כל הנ"ל וכמה אחרונים (רמ"א, א"ר, מ"ב, גר"א, ערוך השלחן) דס"ל שאף שטעם מבדיל כתב, א"כ העושה כן כדעת רוב הפוסקים ומרן ומברך ברכת הבדלה בשם ומלכות, אין מזניחין אותו. ואע"פ שבשו"ת יבי"א (ח"ו חאו"ח סי' מח אות יג) כתבתי באופן אחר, העיקר כמש"כ כאן. וכן העלנו בשו"ת יבי"א (ח"ז חאו"ח סי' מז), ע"ש. ופלא שאף שכתב שהדר בו ממש"כ ביבי"א ח"ו שוב כתב בחזו"ע שבת שהיא משנה אחרונה כדבריו ביבי"א ח"ו. וראה בחזו"ע שבת (שם) בבאו'. וע"ע במאור ישראל (ח"ב עמ' קס).
ועוד יש להוסיף מכיון שדעת מרן הכי ורבים אומרים שאין לומר סב"ל נגד מרן. וכמש"כ הגר"י אלגאזי בספר אמת ליעקב (במשפט הברכות לעולים לס"ת, אות סג). וכ"כ הרב שלמי ציבור (דף רפח ע"ב), ובשו"ת מהר"י פראג'י (סי' נה), והמאמר מרדכי (ר"ס תקפב), והמהר"ש לניאדו בשו"ת כסא שלמה (סי' ז). וכן דעת החקרי לב, הובא בספר שמח נפש (דף סב. והלאה). ואף שהחיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' טו) כתב דאמרינן סב"ל נגד מרן, וכמוהו תפסו האחרונים, הרי החיד"א עצמו שם כתב שהמברך כד' מרן אין למחות בידו, שהרי אנו קיבלנו הוראות מרן. שפיר סמכינן להבדיל ביום ראשון אף אם טעם. ואולי זה טעמו של מרן זצוק"ל בהליכות עולם.
ואונן שקבר מתו ביום ראשון אע"פ שאכל במוצאי שבת שהיה אונן, מבדיל ביום ראשון בשם ומלכות שכיון שדין טעם אינו מבדיל הוא משום קנס על מה שטעם קודם הבדלה, כאן שהיה מותר לטעום, לא שייך קנס [שו"ת אול"צ (פכ"ב ס"י) והסכים לדבריו מרן זצוק"ל ביבי"א (ח"ט חאו"ח סי' קח אות קמג)]. ולפי זה גם חולה שלא היה יכול להבדיל ואכל, מבדיל ביום ראשון בשם ומלכות מהטעם הנ"ל (שו"ת אול"צ שם).
ולפי האומרים דאם אכל בבוקר יום ראשון פת שחרית או טעם עוגה וכיוצ"ב, אינו יכול להבדיל. לכאורה אם שתה נס קפה או תה עם סוכר אינו יכול להבדיל שהרי הסוכר מזין וחשיב שטעם לפני הבדלה (ולכאורה לשיטתם נראה שהשותה מים יכול להבדיל ביום ראשון שהרי מותר לשתות מים לפני הבדלה כמבואר בש"ע סי' רצט ס"א. וכן מים אינם מזינים וליכא קנסא).
ולענין הלכה, מי ששכח להבדיל במוצ"ש ואכל או טעם במוצ"ש או ביום ראשון ונזכר שלא הבדיל, אינו יכול להבדיל בברכת 'המבדיל' עם שם ומלכות ויכול רק לברך ברכת 'בורא פרי הגפן' בשם ומלכות (ובאופן זה יברך ברכת 'בורא פרי הגפן' לאחר 'המבדיל'), אך לא יברך על הנר ועל הבשמים שהרי המבדיל ביום ראשון ללא קשר לטעימה, אינו יכול לברך על הנר ועל הבשמים (ומ"מ המברך ברכת 'המבדיל' בשם ומלכות באופן הנ"ל, יש לו ע"מ לסמוך).
