ישנתי ברכב, והיה מתחת הכסא אוכל המונח בתוך שקית, האם מותר לאוכלו?
שם הרב המשיב: // נושא: // תאריך התשובה: 21.01.2020
ישנתי ברכב, והיה מתחת הכסא אוכל המונח בתוך שקית, האם מותר לאוכלו?
בש"ע (יו"ד סי' קטז ס"ה) כתב, לא יתן תבשיל ולא משקים תחת המיטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם [והרמב"ם (פי"ב מהלכות רוצח ה"ה) כתב שהטעם הוא שמא יפול דבר המזיק והוא אינו רואהו. ויש נפקא מינא בין הטעמים, ואכמ"ל]. ולגבי השאלה שלנו, הנה בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד סי' רב) כתב להקל בזה מב' טעמים: א. כסא זה לא מיטה שהרי הוא לא מיוחד לישן עליו ב. הרבה פוסקים סוברים שהרוח רעה שולטת רק שהאוכלים מונחים על קרקע עולם שתחת המיטה, ע"ש. וכאן שהאוכל היה בתוך שקית אין איסור כי אינו על קרקע עולם. ובכלל יש לומר שלא היה על קרקע עולם אלא בתוך קרקע של מכונית, ושמא לא חשיב קרקע עולם ודינו כדין קרקע מרוצפת ולא אדמת עפר שכמה אחרונים כתבו שבקרקע מרוצפת אין קפידא. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קיז). וכ"כ עוד כמה פוסקים. ועי' בספר הליכות עולם (ח"א עמ' סז) למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שכתב דרבים מן האחרונים, לא אוסרים בדיעבד אוכלים שהונחו תחת המיטה. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"א חיו"ד סי' ט). ועי' בהליכות עולם (שם) שהיקל לפי זה להדליק בשמן שהונח תחת המיטה וכשר הוא להדלקת נרות חנוכה ושבת ואף לענין אכילה היקל שם כאשר יש הפסד מרובה (ובחזו"ע חנוכה, עמ' פח כתב להקל בזה ובפרט במקום הפסד מרובה) ע"ש. וכל זה ק"ו למקרה שלנו שאין כאן לא קרקע עולם ולא מיטה והשאלה כאן היא על דיעבד. ועוד שיש אומרים שאוכלים שנמצאים בתוך כלי לא נאסרים (ליקוטי הערות המובא בסוף ספר חכמת אדם בשם ספר מילי דחסידותא). שו"ר בספר אשרי האיש (להגרי"ש אלישיב, יו"ד ח"א עמ' נח) שכתב דאם הניח מזון ומשקה תחת מושב הנסיעה ונרדם מותר לאכול ולשתות את המזון והמשקה, ע"ש. ובפרט דיש מקילין בזה אף לכתחילה [ראה שו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' ח) ובספר בלכתך בדרך (פ"ד) בשם הגר"ש וואזנר דמכיון שהוא נועד לישיבה אינו נכלל בגדר של מיטה, יעו"ש]. ולמעשה מותר לאכול מאכל שהיה תחת הכסא ברכב כאשר ישנו בכסא זה, ואין להחמיר בזה מכל הטעמים שנכתבו לעיל, ואף אם היה האוכל גלוי ולא בתוך שקית.
ומהטעם דלעיל אין להחמיר ולאסור אוכלים או משקים שהיו תחת עגלה של תינוק שנרדם בה. ויש להקל בזה אף לכתחילה להניח אוכלים או משקים תחת עגלה של תינוק, אף שיש חשש שמא ירדם בעגלה. יעויין שו"ת יביע אומר (ח"א חיו"ד סי' י), ודו"ק. וע"ע בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קיז) ובספר מבית לוי (יו"ד עמ' קלט) ובשו"ת שרגא המאיר (ח"ג סי' קג אות ד).