יש לדון האם שלט של מזגן הוי מוקצה מחמת חסרון כיס או כלי שמלאכתו לאיסור. ולכאורה יש לומר ששלט של מזגן הוא מוקצה מחמת חסרון כיס משום שדרך בני אדם להקפיד עליו שלא להשתמש בו לדברים אחרים וכהגדרת חפץ מוקצה מחמת חסרון כיס, שהוא כל דבר יקר ערך שעומד לשימוש האסור בשבת, ובעליו מקפיד שלא להשתמש בו כל שימוש של היתר מחמת חשש הפסד וכדו', ולכן מקצה אותו מדעתו. וכמו שמצינו דוגמאות לכך בש"ע (סי' שח ס"א) לגבי סכין של מילה או שחיטה, ע"ש. וכן ה"ה שאר מכשירים אלקטרוניים עדינים, כגון מצלמה וכדו', שמקפידים עליהם שלא יפגמו. ולכן מכשיר טלפון נייד שאינו מקפיד עליו שהוא זול וכמו שמצוי בטלפונים פשוטים ורגילים, ואף נותן לילד קטן לשחק בו כשהוא מכובה וכדו', אין זה נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי מגלה בדעתו שאינו מקפיד עליו שלא לטלטלו, משא"כ יש סוגי טלפונים ניידים שהם חכמים והם יקרים שדרך להקפיד עליהם שלא להשתמש בהם לדברים אחרים, הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. וכמו שכתב ג"כ בשו"ת הראשון לציון (ח"א סי' כח). ואף שראיתי למי שרצה לדייק מד' הגמ' בשבת (קכג.) דאיתא התם דגדר במוקצה מחמת חסרון כיס 'דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום'. ורש"י (שם ד"ה דקפיד) שכתב, קפיד עליהם האומן שלא יתלכלכו או יתעקמו ועקב כך מייחד להם מקום. ומוסיף רש"י (שם עמ' קכג: ד"ה ויתד) 'דהנך קפיד עלייהו, ומייחד להו מקום, דלא חזו למלאכה אחרת', ע"כ. ומשמע שגדר מוקצה מחמת חסרון כיס הוא ששומרים עליו שמירה מעולה ביותר ועקב כך מייחדים להם מקום, ואם כן טלפון נייד שלא מייחדים לו מקום שפעם מניחים אותו בסלון ופעם במטבח וכו', ובפרט בסוג פלאפון שיש לו ביטוח א"כ לא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. וכן מדוייק מד' המ"ב (סי' שח ס"ק ח) ובשער הציון (סי' שי ס"ק יט) בשם הבית מאיר. ועי' להגרש"ז אויערבאך בשש"כ (פ"כ הע' נ) שביאר ד' הבית מאיר שאותו אדם מקפיד על כל שינוי שלא לצורך. מ"מ מד' הש"ע שכתב שהגדר במוקצה מחמת חסרון כיס הוא מכיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר, משמע דלא בעינן יחוד מקום אלא רק שבאותו חפץ מקפידים להשתמש רק למטרה שלשמה החפץ נועד והוא משום שחושש שמא יתקלקל כמו הדוגמא שהביא הש"ע שם, סכין של מילה וכו'. ואם כן גם טלפון נייד יקר ערך, אף שמניחים אותו בכל מקום מכיון שחזינן שמקפידים עליו בהיות שהשימוש בו הוא להתקשר ושאר עיסוקיו ההכרחיים שיש לאדם כדוגמת הודעות, מיילים וכו', ולא נותנים לאף אחד לשחק בו וכו', הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. והנה יש שהעירו שהרי משתמשים בטלפון הנייד מידי פעם לראות את השעה, ואם כן הוי כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר והוי דינו כדין כלי שמלאכתו להיתר. ואביא כאן מש"כ מרן פאר הדור הגר"ע יוסף בספרו הליכות עולם (ח"ג עמ' קצט) לגבי טלטול קדירה. וז"ל, כתב החיי אדם (כלל סו סי' ג) כלים שמלאכתם לאיסור ולהיתר כגון קדרות וכיו"ב שדרך להשתמש בהם גם בלא בישול, מותר לטלטלם מחמה לצל או כדי שלא יגנבו או שלא יפסדו מקור וחום, ע"ש. וכ"כ בקיצור ש"ע (סי' פח ס"ח) דקדרה מקרי מלאכתה לאיסור ולהיתר. ואף שהפמ"ג (א"א סי' שח סק"ט וסי' רעט סק"ב) נסתפק בזה, ושוב הוכיח מד' הרשב"א בחי' לשבת (קכג.) דקדרה מקרי מלאכתה לאיסור. ובס' גדולות אלישע (סי' שח ס"ק יט) הביא עוד מהב"י בשם תשובת הרא"ש שכתב כן. ושוב כתב שיש לדחוק בכוונת הרא"ש והרשב"א, והפמ"ג עצמו לא כתב כן בפשיטות אלא כתב וקצת ראיה מחי' הרשב"א. ומ"מ לענין דינא, יש להחמיר כפשטות ד' הרא"ש והרשב"א. אלא שהמיקל על סמך ד' החיי אדם וקיצור ש"ע, יש לו על מה שיסמוך, וסיים, וכן בעירנו בגדאד נוהגים היתר לטלטל הקדרות אפי' מחמה לצל, ויש להם על מה שיסמוכו. וקצת סמך להתיר לפי מש"כ הארחות חיים (הל' שבת, סי' שסח, דף נו ע"ד) שופר מותר לטלטלו, הואיל וראוי לגמוע בו מים, אבל חצוצרות לא יטלטלם אלא לצורך גופו ומקומו. והרי אין השופר עשוי אלא לתקוע בו, אלא שלעיתים רחוקות גומע בו מים, ואפ"ה נחשב כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, ומותר לטלטלו אפי' מחמה לצל. וכ"כ התוס' (שבת לה: ד"ה והתניא) בדעת רש"י. אלא שהרמ"א בהגה אוסר גם בשופר. ועי' ערוה"ש (סי' שח סק"א). ובספר שש"כ (פ"כ סט"ו הע' לז) כתב, קדרה ששומרים בה אוכלים גם שלא בזמן הבישול, דינה ככלי שמלאכתו להיתר ולאיסור, ומותרת בטלטול אפי' מחמה לצל, ואין לאסור הטלטול מחמה לצל אלא במחבת שמשתמשים בה רק לצורך בישול. ולכאורה אפי' אם נאמר שיש להחמיר בקדרות שעיקרן נועדו לבישול, מ"מ אין הכרח מזה לגבי שאר כלים שמשתמשים בהם להיתר ולאיסור, שכל שמשתמשים בהם גם להיתר, אין אדם מקצה דעתו מהם, אפי' אם רוב תשמישם לאיסור. ושו"ר שכן העיר לנכון הבאו"ה (סי' שח ס"ג ד"ה קרדום), על מש"כ הפמ"ג דאזלינן בהו בתר רוב תשמישם. והעיר ע"ז כאמור שאין ראיה מדין הקדרה שעיקר תשמישה לבישול, לענין שאר כלים. ועכ"פ מוכח שהקדרה נחשבת כלי שמלאכתו לאיסור. כיון שעיקר תשמישה לבישול. וכ"פ המ"ב (סי' שח ס"ק כ, וע"ע בבאה"ל שם). וכ"כ בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' רלב אות א). ויש עוד לדון במש"כ בספר מנחת שבת (דף פב ע"א) ובשיורי המנחה (דף קע ע"ב, אות ו) שכלי שמלאכתו לאיסור שהיה מונח בו בבין השמשות מאכל היתר ולאחר כניסת השבת נתרוקן ההיתר מן הכלי, אם יש להתיר לטלטלו משום שאין מוקצה לחצי שבת וכו'. והגאון מהרש"ם בקונט' אהבת שלום שבסוף ספר מנחת שבת (דף קנא ע"ב) כתב להתיר. וסתם קדרות היה בהן תבשיל בבין השמשות. ועי' בשו"ת יבי"א (ח"ז חאו"ח סי' לט אות א) בדין כלי שמלאכתו לאיסור, שמותר לטלטלו אפי' מחמה לצל ע"י ככר או תינוק, וכדעת מרן הש"ע (סי' שח ס"ה) שקיבלנו הוראותיו. ואף שכמה אחרונים נטו מד' מרן להחמיר בזה, וכמש"כ המ"ב (שם ס"ק כו), מ"מ לדידן העיקר בזה כדעת מרן הש"ע, ע"כ. ובהלכה שם למעלה פסק שהמיקל בזה לדון את הקדירה ככלי שמלאכתו להיתר, יש לו ע"מ שיסמוך, ע"ש. ונראה לכאורה דשמא יש לחלק דהכא גרע טפי שהרי השימוש בשעון הוא מזערי שבמזערי. וגרע אף מקדרות שעיקרן לבישול ששם הרי מניחים התבשיל לאחר מכן בהרבה פעמים ובפרט בזמנינו, אבל הכא כאמור השימוש בשעון מזערי לחלוטין ועיקר השימוש הוא לשיחות, הודעות וכו', ובפרט דרובא דרובא יש להם שעון בידם. כנ"ל להסביר. וכנראה שגם הוא הטעם שפסק כן מרן הראשון לציון בשו"ת הראשון לציון דלעיל. כל זה כתבנו לענין טלפון נייד, אבל לענין שלט של מזגן שאף שיש בו שעון ק"ו שהשימוש בו הוא מעט שבמעט (אם בכלל) וגרע בודאי מטלפון נייד ואנן חזינן שלא נותנים לקטן לשחק בו ומקפידים עליו (ואולי אף לייחד לו מקום), ואם כן הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. הלכך להלכה, שלט של מזגן הוי מוקצה מחמת חסרון כיס.
