מי שנהג לומר משנת "במה מדליקין" בליל שבת בבית האבל יש להם על מה שיסמוכו. אולם, ישנם כמה עדות שלא נהגו בזה. ואם אומרים במה מדליקין אחר קבלת שבת יש לצדד לאומרו לכו"ע.
מקור: מובא בגמרא מועד קטן [כג, א] אמרו, אין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל. אמרו עליו על רבי חנינא בן גמליאל שהיה אומר שמועה ואגדה בבית האבל.
הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך [יו"ד סימן דש"מ] פסקו הלכה שאין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל. ומדברי הרי"ף והרא"ש, ופסקי תוס, ורבינו ירוחם, נראה דסבירא להו כרבי חנינא בן גמליאל, מאחר ועשה מעשה רב. ואף על פי דאנן קיימא לן בכל דוכתא דהלכתא כמרן השולחן ערוך, מכל מקום כבר נהגו להקל בזה, שיש אומרים שהלכה כדברי המיקל באבל אף נגד דעת מרן, ואף שיש חולקים בזה, מאחר וכבר נהגו כן, הנח להם במנהגם. ובפרט אם אומרים שמועה ואגדה בבית האבל לעילוי נשמת המנוח, שבזה קיל טפי, וכמו שכתב בשו"ת רב פעלים חלק ג [יו"ד סוף סימן ל"א]. ולפי זה גם מה שנהגו לומר "במה מדליקין" בבית האבל, יש להם על מה שיסמוכו, שהרי כל הטעם שמתפללים בבית האבל נעשה בעיקר לעילוי נשמת הנפטר, והוא הדין לענין אמירת במה מדליקין.
אמנם, יש שנהגו שלא לומר פרק במה מדליקין בבית האבל עפ"י האמור בשו"ת אור לציון [חלק ב הערות פרק מז – הלכות שבת] דהביא דבב"י יו"ד סימן שצ"ג כתב בשם הכלבו שאין אומרים פרק במה מדליקין בבית האבל, וראה עוד בכה"ח בסימן ע"ר אות י"א, ובמשך כל שנת האבילות, כל שמתפללים בבית האבל, חשיב בית האבל לענין זה שאין אומרים שם פרק במה מדליקין.
מיהו, בפתח דביר [הובא בכה"ח ס"ק יא] פסק דכיון שמרן השמיט דין זה מהשו"ע דעתו שיש לאומרו בית האבל וכן פסק בחזו"ע [שבת ח"א עמ שלב]
ואף שכתב בספר גשר החיים [ח"א פ"כ אות ג ס"ק ח] שהאבל עצמו לא יאמר את פרק במה מדליקין עם הציבור. מ"מ אבל האומרו לא הפסיד.
וכן בשו"ת ציץ אליעזר [חלק יג סימן נ] פסק שיש לאמר בבית האבל פרק במה מדליקין ואף האבל עצמו אם אומרו לא הפסיד כלשונו. והביא שכן פסק בשו"ת זכר יהוסף להגרי"ז שטערין ז"ל [סי פ"ח] שמביא בשם ספר שו"ת גור אריה יהודה שהעלה שיש לומר במה מדליקין בבית האבל, וסתם את הדברים כדבריו יעו"ש.
וביתר שאת הביא שו"ת מהרי"ל דיסקין ז"ל [בקונטרס אחרון אות קצ"ג] דשדי נרגא בזה וכותב דאיסור אמירת פרק במה מדליקין בבית האבל שכותבים בזה, היינו רק למנהגים שאומרים אותו קודם קבלת שבת, אבל לא למנהגינו שאומרים אותו לאחר קבלת שבת, ועל כן מתריע וכותב דלמנהגנו מה שאבל אינו אומר אותו הוי כמעט אבילות בפרהסיא, ובפרט כשכל המנין מבטל אמירתו דאזי הוי עוד בפרהסיא טפי עיין שם. זאת אומרת שסובר שלא רק שהמניין צריך לאומרו, אלא אפילו האבל בעצמו נמי צריך להצטרף עמהם ולאומרו. ובשו"ת יביע אומר [חלק ד – יורה דעה סימן כט] נסמך על דברי המהרי"ל הנ"ל ופסק שלדידן בני ספרד הנוהגים האידנא ג"כ לאומרו אחר קבלת שבת, טעמו של המהרי"ל שייך גם לנו.
