ראשית ביסוד הדין שצריך לדון את חבירו לכף זכות אביא מש"כ בספר תפארת שלמה (מועדים, פרקי אבות ד"ה פרק א) על המשנה, והוה דן את כל האדם לכף זכות וז"ל, ויש להבין בדבריהם ז"ל בזה כי לכאורה מה יועיל ומה יוסיף הדין לכף זכות, הלא כלפי שמיא, הכל גלוי וידוע. ואם אינו כן, מה יועיל שנדונו לכף זכות. אכן הנ"ל כי הורו לנו בזה גודל כח איש הישראלי ורב פועלו בדיבורו בעולם הזה, אשר לו הכח והיכולת להתעורר כן בעליונים למעלה כמוהו מכל אשר יצא מפיו, הן לחוב הן לזכות. כי כאשר האדם מלמטה הוא מליץ יושר ומדבר זכות על חבירו, הנה מעורר על ידו גם כן למעלה מליץ טוב ומזכיר זכות על רעהו להגיד עליו יושרו ויחוננו מרדת שחת למצוא לו כופר. וכאשר חלילה אם ישלח חץ לשונו לדבר על רעהו רעה, הנה חלילה יגרום כן כמוהו למעלה. ואף אמנם בלתי הלשינותו ודיבורו הכל גלוי לפניו ית"ש, כי עיניו פקוחות על דרכי בני אדם, בכל זה הנה כל גזירות עירין מלמעלה תמהר לצאת יותר אל הפועל ע"י התעוררות בנ"א שלמטה אשר יגזרו אומר הן לחוב ולזכות. כי דיבורו עושה רושם למעלה ועקימת שפתיו הוה מעשה למעלה כמבואר בזוה"ק. והנה זהו הדבר מבואר בגמ' דאשכחיה רבה לאליהו ואמר דקוב"ה גמר שמעתתיה מפומייהו דכולהו רבנן לבר מר"מ משום דלמד מ'אחר'. א"ל ר"מ, רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק. א"ל השתא אומר הקב"ה, מאיר בני אומר כו'. מזה נראה כי עד עתה שאמר רבה הדיבור הזה של זכות על ר"מ לא גמר קוב"ה שמעתתיה מפומיה אע"פ שהכל גלוי לפניו והש"י ידע מתחילה גודל קדושתו ומעלתו של ר"מ, בכ"ז הוצרך הדבר ג"כ להתעוררות דיבור האדם שלמטה כנ"ל. והנה כן הדבר להיפך אצל חוב, אף אם חטא האדם ח"ו באיזה דבר בסתר ולא ראה אדם בו, אף אם הש"י רואה את כל מעשיו, מ"מ לא תחזק עליו מידת הדין כ"כ מהרה. אבל אם יבוא שום אדם אח"כ ויוצא לגלות הדבר, הנה אז יגבור עליו המקטרג למעלה כמוהו כנ"ל וכו', ע"ש. הרי מעלת הדן לכף זכות והשפעתו בשמים. ובספר חרדים מצוות עשה (פ"ד אות נז) כתב "בקש שלום ורודפהו" (תהלים לד, טו) דאורייתא היא, דאפי' בשעת מלחמה, ציוה ית' להקדים שלום שנאמר (דברים כ, י) "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום". ומנאה סמ"ג במצוות עשה. וכל מקום שיש שלום, אין השטן יכול לקטרג שנאמר (הושע ד, יז) "חבור עצבים אפרים, הנח לו". ציוה הקב"ה למחות שמו הגדול שנכתב בקדושה על המים לשים שלום בין איש לאשתו והרוצה לזכות במצוה זו יזהר במצוה אחרת והוא לדון כל אדם לכף זכות תמיד, ממנין תרי"ג, ע"ש. ובחינוך (מצוה רלה) ובשערי תשובה (שער שלישי, אות ריח) והחפץ חיים (פתיחה עשין בא מים חיים אות ג) מנו המצוה לדון לכף זכות, מצוה מדאורייתא שנאמר "בצדק תשפוט עמיתך". וראה לקמן.
