ברית מילה בקלאפ שיוצא דם

יש לאסור את השימוש במגן קלמפ בילדים גם כאשר מתחייב המוהל שלא ללחוץ את המגן כל כך עד שיעצר הדם לגמרי, ויש פוסקים שגם כאשר יוצא מעט דם מילתו פסולה. ויש למחות באותם מוהלים בפרט בזמנינו שהלחץ גובר על המוהלים מצד משפחות הרחוקות משמירת תורה ומצוות למול בדרך הקלוקלת הזו, ואם נמצא פתח והיתר לאחד מהם תורחב הפרצה במהרה לכרם בית ישראל הכשרים.

מקורות:
בתשובה הקודמת הארכנו להסביר את פעילות המגן שממית את העור ועיקר החיסרון בזה היא העובדה שחותך אחר כך עוד מת וגם לא מתקיימת בו מצות הטפת דם ברית. אלא שיש מוהלים המתחכמים למול בעזרת המגן באופן שלוחץ את הקלמפ ומרפה מיד, כך שלדבריהם העור לא מת לגמרי, והמציאות מסייעת לדבריו, שענינו הרואות שבמקרים כאלו יוצא קצת דם.
ומאחר שזה ברור שבהפעלת הקלמפ ממית קצת מערלה, והסכין כורת את השאר, לכאורה יש מקום להתיר בשעת הדחק ממה שדנו הפוסקים אודות מילה שתחילת עשיתה בפסול ונגמרת על ידי כשר, שהובא בפתחי תשובה (סימן רס"ד ס"ק ג) מה שפסק בתשובת בית יעקב (סימן ק"ד) שכל הפסולים למול אם לא גמרו החיתוך רק התחילו לחתוך וגומר הכשר למול שפיר דמי. וכך דן באור שמח (פרק ב מהלכות מילה הלכה א) אודות מילה שאינה יכולה להעשות בזמנה אלא בצורה כזו שפסול יתחיל את המילה וכשר יגמור, אם עדיף לדחות המילה לזמן אחר או למול בזמנו בצורה כזו. ועיי"ש שהביא צדדים לכאן ולכאן דמחד גיסא מצינו דכל זמן שנשארו ציצין המעכבים חוזר בשבת אף אם פירש כמבואר בגמ שבת (דף קל"ג ע"ב), אם כן עיקר הדבר תלוי בגמר המילה, ומאידך מצינו בשחיטה, שאם תחילתה היה ע"י גוי או אחר מי שאינו בר זביחה תו אין גמר השחיטה מועיל להתירה. ופשט ספיקו מסוגיית הגמרא בעבודה זרה דף כ"ז ע"א דאיתא: "ומי איכא למ"ד אשה לא, והכתיב (שמות פרק ד פסוק כ"ה) ותקח צפורה צור ותכרות כו, ואי בעית אימא אתיא איהי ואתחלא ואתה משה ואגמרה", הרי אף דהתחלת המילה הוי על ידי אשה, דפסולה אליבא דרב, מכל מקום מכיון שנגמר המעשה על ידי כשר, המילה כשרה.
אלא שלענין מעשה נחלקו הג"ר אליעזר יהודה ולדנברג והג"ר שלמה זלמן אוירבך בשאלה זו ממש, אם יש להתיר את השימוש במגן קלמפ באופן שאינו מהדקו כל כך ויוצא דם. שדעת הגרא"י ולדנברג לאסור, וכך השיב תשובה נחרצת בזה בשו"ת ציץ אליעזר חלק כ (סימן נ"ב) למוהל בחו"ל שהתבקש למול בן להורים שאינם מקפדים בשמירת תורה ומצוות שהתנו הסכמתם למול בנם בתנאי שימול רק על ידי המגן קלמפ, וטען המוהל שברור לו שאם יסרב לא יקיימו הברית בכלל או שיזמינו רופא שיבצע את הברית בזמן אחר המתאים להם יותר, דהיינו בלילה, בשבת, או שלא בזמנה, ולכן שאל היתר להשתמש במגן קלמפ באופן שלא יהדקו היטב כך שיהיה קצת דם בברית, והשיב לו תשובה נחרצת בזה"ל, "כן, חייב הוא לסרב מלהשתמש במגן קלמפ, תהיינה התוצאות בסירובו מה שתהיינה, ולא רק משום מראית העין וצערא דינוקא, אלא גם מפני שמכמה פנים אין זה בגדר מילה אפילו אם לא יהדקו ויהיה קצת דם ברית וכפי שביארתי בהרחבה בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ח (סימן כ"ט) וחלק י (סימן ל"ח ונוספות בחלק י"ט סימן ס"ח) כדיעויין שם. ופוק חזי בשו"ת מהר"ם שיק (חלק יורה דעה  סימן רמ"ד) שהעלה בנוגע למציצה, שמוטב שלא למול כלל מלמול ולא לעשות מציצה ע"ש, וכן מ"ש מזה גם בספר אות חיים שלום (סימן רס"ד ס"ק י"ב), ע"ש. ומינה בק"ו לאיסורא במילה על ידי "מגן קלמפ" שנוסף למה שאין מציצה, יש בזה עוד כמה עיקולי ופשורא חמורים בעצם המילה והפריעה כמפורש ומבואר בספרי שם", עכ"ל. הרי לך דעתו שגם אם יאמר המוהל הניחו לי להשתמש במגן בצורה שבה לא ימות העור לגמרי ובטוחני שיצא דם, אין שומעים לו.
מדבריו מתבאר שאין שום צד היתר במגן קלמפ, ויש למחות במשתמשים בו גם במצבים דחוקים ביותר. אלא שלעומתו הורה הגר"ש ואזנר בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן ריח) שאין למחות במשתמשים במגן קלמפ במקרים חריגים במילת מבוגרים וכך כתב: "ומצוה למחות בהמשתמשים במכשיר כזה [מגן קלמפ]. איברא אם אמת נכון במבוגר שע"י חיתוך ופריעה באים אצלו לפעמים שטפי דם שאי אפשר בקלות לעצור, וצריכים תפירות על גבי תפירות, נהי דעדין ראוי שלא לשנות המצוה מכל מקום אם הנימול המבוגר מחמת פחד מקבל למול רק בדרך החדש הנ"ל, או שמוהלים צדיקים רואים לפניהם מקרה כזה וכוונתם לשם שמים שלא לבטל ממנו לגמרי מצות מילה, בכזה אי אפשר למחות", עכ"ל. מכל מקום עניך הרואות שנזהר הגר"ש ואזנר שלא להתיר זאת בפה מלא.
לעומתם הורה הג"ר שלמה זלמן אורבך בעל פה (הו"ד הרה"ג אברהם שטיינברג בספרו אנציקלופדיה רפואית הלכתית (כרך רביעי עמוד 476) ובספרו נשמת אברהם (כרך ב מהדו"ב עמוד שמו) ובספר מעדני שלמה (עמוד רע"א)) להתיר את השימוש במגן באופן שדורשים זאת ההורים במפגיע וחושש המוהל שאם לא יסכים ילכו למול אצל רופא פסול, וכל שכן במילת מבוגרים או במקום שיש חשש להסתבכות וכיו"ב אלא שמתנה זאת בתנאי שלא יהדק היטב את המגן כדי שיצא קצת דם.
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סימן כד אות ב) אחר האריכות בטעמי האיסור בשימוש במגן קלמפ   העלה מדברי רש"י בפירוש עובדא דרבי נתן בשבת דף קל"ד ע"א (ד"ה לכרכי) ומדברי הר"ן (שם) שלא די לכתחילה בהטפת טיפת דם אחת בשעת המילה. ואף שבנולד מהול די בהטפת טיפת דם ברית אחת, מכל מקום בשעת המילה אין לעכב את הדם ברית מהרגיל להטיף בשעת המילה באיזה תחבולה שהוא. וכתב ולא עוד אלא צריך להמתין מלמול עד שיפול בו דמו הרגיל, ומסיים: "ובזה נדחה מה שכתב בספר מנחת שלמה ששלח כהד"ג העתק תשובתו הנ"ל, שכתב שם, דיש עצה שירפה קצת, כדי שתצא לפחות טיפת דם, וסגי בזה. ולהנ"ל הרי הוכחנו דלא סגי, ועוד אף לשיטתו, וכי ניתן הדבר לשיעורין. דחוץ ממה שכתבו המוהלים דאי אפשר להשתמש בו שלא להדק בתכלית ההידוק עוד כיון שניתן רשות להשחית מי מפיס, ומי יבחין בין טוב לרע, על כן פשיטא דחוץ מביטול פריעה ומציצה בזה כנ"ל, יש גם משום ביטול מצות הטפת דם ברית", עכת"ד.
הרי שמלבד הנימוק הראשון היוצא מתוך חידושו בדברי רש"י והר"ן מעלה הגרי"י וייס נימוק נוסף לשלילת ההיתר שכתבו בשם הגרש"ז אויערבאך מדרך ההנהגה. כי אם כן נתת דבריך לשיעורין, וטעם זה הוא טעם חזק מאוד לאיסור השימוש במגן קלמפ, כי קשה מאוד לדייק בהלחצת המגן בכדי שלא להמית העור ולבטל לגמרי הטפת הדם ברית, וכך כתב הגרא"י ולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סימן לח): "כי כל הפטנט של המגן וחשיבות המצאתו הוא בזה שלא יוצא דם, ובכח לחיצתו הוא ממית מיד בשר הערלה, ואין כל הבדל אם לוקח זמן מה עד שחוזר לחתוך שם בסכין לבין אם עושה זאת מיד, דאחרי שסגר עם המגן בשר הערלה מיד מת, ואם יפתח את המגן אפילו מיד לפני שחתך שוב לא יחיה הבשר הזה לעולם אלא ישחיר ואחרי יום יפול מעצמו. ולכן שפיר כתבתי שהחותך בסכין אחרי לחיצת המגן הוא רק אחיזת עינים בלבד מפני שחותך בבשר המת", עכ"ל.
ודבריו צריכים ביאור, כי לכאורה המציאות בפנינו שיוצא מעט דם ממקום הברית מוכיחה שיש מציאות כזו להשתמש במגן קלמפ ולהותיר הטפת דם, לכן חזרתי לברר שוב את העניין עם מומחים בתחום שהשיבו לי ואמרו שלדעתם טיפת הדם שיוצאת במילה על ידי מגן קלמפ אין מקורה בכלי הדם, כי הם כולם נצמתו בעת לחיצת המגן, אלא מקור הדם בנמק שבו נצרר הדם בשעת הידוק המגן. וכך אמר לי הרב נ ס שהוא אחד מהבקיאים ביותר במוצרי ומכשירי עזר המילה שגם השתתף בניתוחי עורלה לגויים בעזרת מגן קלמפ. שמיד עם לחיצת הקלמפ נעצר הדם ושוב אין הדם יכול לזרום כלל בעורקים, כי לחיצת המלחץ מהדקת את שתי דפנות עורק הדם ומדביקה אותו בצורה כזו ששוב אין יכולת לשום טיפת דם לעבור שם, ומעיד שניסה את זה על תינוק גוי שלחץ את הקלמפ על עור הערלה ופתח מיד, ואחרי כשש שעות מת עור וניכר שאין בו שום חיות כלל. ולזה מתכוון הגרא"י ולדנברג במה שכתב שבכח לחיצתו ממית מיד את בשר הערלה, ולכן שהטענה הזו שטוען המוהל שהוא משתמש במגן בפרק זמן קצר ביותר או שאינו מהדק את המגן לגמרי כך שהעור לא מת לגמרי היא טענה שאין בה ממש, כי מיד עם הידוק המגן נצמתים כלי הדם.
ואומנם הרופאים והמומחים שדיברתי איתם חלוקים בשאלה זו אם אותה טיפת דם שיוצאת מקורה בעורקי הדם או שהיא טיפת דם שנצררה במקום לחיצת המגן, מכל מקום יש לנו לחזק הוראתו לפסול השימוש בו בכל מצב מכח טענתו השניה של הגרי"י וייס,  "ממה שכתבו המוהלים דאי אפשר להשתמש בו שלא להדק בתכלית ההידוק עוד כיון שניתן רשות להשחית מי מפיס, ומי יבחין בין טוב לרע", לכן בזמנינו שעם התפתחות הטכנולוגיה שכמעט כל אחד מחזיק בכיסו טלפון עם מצלמה, והמוהל מצולם מכל עבר, והמוהל נמצא בלחץ עצום לעשות הברית בצורה הקלה והנקיה ביותר, ואם הוא מסתבך קצת עם תפיסת עור הפריעה הוא כבר שומע תגובות מקלי הדעת שאינם מבינים בצורת המילה ונלחץ עוד יותר, ואם אינו מצליח לעצור הדם מיד, הוא מאבד עשתונותיו. ומסיבות אלו ואחרות יש מוהלים חסרי יראת שמים שמעדיפים להשתמש במגן קלמפ המונע את כל הבעיות הללו, כי המגן תופס בחוזקה את עור הפריעה כך שנמצא חותך את עור הפריעה עם עור הערלה בהעלם אחד, וגם אחר כך לא יוצא דם או שיוצאת טיפת דם אחת, וגם המציצה אם היא נעשית, אינה משאירה דם בפה המוהל וממילא לא נזקק לירוק דם בפניהם. ומסיבות אלו ישנם מוהלים רבים בפרט בערי השדה ובחוצה לארץ שמחפשים כל מיני קולות, ואם ישמעו שיש איזה צד להתיר מילה במגן קלמפ יקפצו מיד על ההיתר ויאמרו שהם מקפידים ללחוץ את המגן קלות, וגם יפליגו להשתמש במגן גם במקרים רגילים, והנה גם הגרש"ז אויערבאך לא התיר אלא במקרים חריגים מאוד. לכן מחובת רבני הקהילות, ובפרט קהילות עולי צרפת ששם הנגע ממשיך להתפשט להזהיר את השומעים להם שלא לקחת מוהל כזה, ויאמרו להם שהמילה במגן קלמפ פסולה, ולדעת חלק מהפוסקים גם אם יוצא דם, המילה פסולה, והברכות הם ברכות לבטלה, ובשבת עובר על איסור חובל, וכל זה חוץ מאיסור לא תונו איש את עמיתו שמצער את התינוק שלא לצורך מילה, ובזה נחזק את ברית המילה עם אבינו שבשמים לגדור הפרץ בחומות עם ישראל.