מקור לחנוכת בית מצאנו במדרש תנחומא (בראשית ב). וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל (דברים כ, ה). ובטעם הדבר כתב בקונטרס היחיאלי להגאון ר' יצחק אלפייה (בית אדם ד"ו ע"א) שמא גר באותו בית קודם לכן איזה רשע או שמא נעשתה שם עבירה ח"ו וממילא שרתה הסטרא אחרא ויכולה להזיק למי שיושב שם או פעמים שנעשה בבית עבירה חמורה ונבראים שם מלאכי חבלה, ויכולים להזיק למי שנמצא שם, ועל ידי עסק התורה שילמדו בחנוכת הבית ובפרט אם ישתתפו שם עשרה אנשים כשרים בלימוד ההוא, יסלקו הסטרא אחרא והמשחיתים מאותו מקום. וגם בדירה שכורה יעשה כן, כמבואר שם (בית אדם ד"ה ע"ב). ושם כתב עוד (בית אדם די"א ע"א) שאם אין עשרה, יעשה הסדר בשלושה. ומבואר שם שיעשה כן ע"י תלמידי חכמים שיעסקו בתורה או בעשרה אנשים כשרים. ועי' בילקו"י (שובע שמחות, ח"א עמ' תפג) ובשו"ת מבשרת ציון (ח"א חיו"ד סי' יט) מה שכתבו בזה באריכות. וכ"פ שם בילקו"י (שם עמ' תצ) שיביאו עשרה אנשים או לפחות שלושה שיאמרו את כל סדר התיקון. ולהלכה, לכתחילה ראוי להביא עשרה לומר את סדר חנוכת הבית. ואם אין עשרה יביאו שלושה, ואם לא מוצאים שלושה יכולים לחלק בין בני הבית כגון אשתו ובנו וכדו', את סדר התיקון, וראוי לעשות כן לפני שילונו בדירה, ולא לדחות עד שיסתדרו בבית וכו', כי סדר התיקון חשוב להוציא את המזיקין מהבית שבאו עתה לגור בו.
