איתא ביומא (לח:) מאי "ושם רשעים ירקב". אמר רבי אלעזר, רקביבות (פירש"י, חלודה) תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו. ופירש"י (שם ד"ה דלא מסקי) לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע. ושם בגמ' מובא מעשה בדואג בן יוסף שיש גם סכנה בדבר. ולכן אסור לקרות בשמו של אדם רשע. וכן מבואר בתוס' במגילה ( י: ד"ה רבה) שאין לקרוא בשמו של עפרון משום שהיה רשע, ע"ש. ועי' להמהרש"א (ח"א תענית כח: ד"ה הוא) שכתב דברשעים גם שם עצם שלהם ירקב, שאסור לקרוא אדם בשמם כדאמרינן ביומא (לח:) גבי דואג, ע"ש. משמע דהוה איסור. וראיתי בספר חשוקי חמד (מגילה י:) שהביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל דמצד הסברא היה מקום לומר ד"שם רשעים ירקב", נאמר רק על מי שנתן שם זה על שמו של הרשע ולזיכרו, אבל מי שקראו לא מחמת הזיכרון לרשע, אלא מחמת הצליל שנראה יפה להורים, בזה לא נאמר דלא מסקו בשמייהו. אך דחה דברים אלו מהא דכתבו התוס' (מגילה י: ד"ה רבה) דגרסינן רבה בר עופרן ולא גרסינן עפרון, ד"שם רשעים ירקב" ולא מסקו בשמייהו. והרי בודאי לא קראו לאביו של האמורא רבה, על שם הרשע עפרון, כי אם מחמת סיבה אחרת, ובכל זאת אמרו התוס' שצריך להגיה בגמ' ולגרוס עופרן, ש"מ דבכל גוונא, אין מסקי בשמייהו, ע"ש. ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' תקא) הביא שבספרים הקדושים מובא שיש לנולד איזה קשר ושורש עם מי שקורין אותו בשמו, ולכן בוחרים על שם איזה צדיק, או קרוב משפחה שיהא לו שם ושארית, ונראה שהנולד קשור למזל ומידות של הנפטר ולא קשור למעשיו וכו', ע"ש. והנה הפסוק אומר (בראשית ד, כב) "וצילה גם היא ילדה את תובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל. ואחות תובל קין נעמה", ע"כ. וברש"י (שם) מובא שנעמה היא אשתו של נח. ובמדרש (ב"ר כג, ג) איתא ואחות תובל קין נעמה, א"ר אבא בר כהנא, נעמה, אשתו של נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נעימים. ורבנן אמרי נעמה אחרת היתה, ולמה היו קורין אותה נעמה, שהיתה מנעמת בתוף לעבודת כוכבים, ע"כ. הרי שרש"י בפירושו תפס דווקא את הפירוש של ר' אבא ולא של רבנן. והנה אם מצינו שבשם זה יש גם רשעים וגם צדיקים שפיר דמי לקרוא כך. וכן מבואר להדיא בתוס' (יומא לח: ד"ה דלא) ובשבת (יב: ד"ה שבנא) ובכתובות (קד: שני). וכן מבואר בשו"ת הרמ"א (סי' מא). וכ"כ הגרע"א בגליון הש"ע (יו"ד סי' רסה ס"ד). וע"ע בשד"ח (ח"ב, כללים מערכת ז כלל ז) ויש בזה עוד בספרי הפוסקים. ואף אם יש אבא או סבא שהוא רשע ורוצים לקרוא על שמו כגון אברהם וכדו', כתב בתשובות והנהגות (שם) שפיר דמי דיכול לקרוא לו אברהם על שם הסבא ויכוין שקורא השם ע"ש אברהם אבינו ע"ה, ולא יצא בס"ד מזה שום מכשול. וק"ו אם לא היה מין או אפיקורס ושונא דת רק כתינוק שנשבה, יכול לקרוא לו על שם הסבא, ויקיים מצות כיבוד אב ולא יצא מזה מכשול דשומר מצוה לא ידע דבר רע, ויכוין גם לגדול בישראל ששמו כן, ולשיטת הרמב"ם חייב לכבד אביו אף שהוא רשע, וכ"ש שאביו מחזיק בו ומסייע אותו ומכבד דת, נראה שיכול לכבדו ולא ימנע לעשות כרצונו, ויכוין לגדול בישראל ששמו כשם שמציעים לילד וכמש"כ, ואז אין לחשוש, ע"ש. וכ"ה מעשים שבכל יום שאף שיש רשעים שנקראים בשם של צדיקים, אין נמנעים מחמת זה לקרוא בשמם. עוד יש לומר ע"פ מש"כ בשו"ת בשמים ראש (סי' קצ) שדן היאך קורין בשם ישמעאל וכתב וז"ל, אין אנו צריכין לד' המדרש שעשה תשובה, דכל ששמותיהם נאים ומעשיהם כעורין, השם ניתן מעצמו לקרות, אבל בשם כעור, או שאין לו הוראה נעימה, מתוך שנתלבש בה רשע, סימנא מילתא, עכ"ל. וכתב שם בכסא דהרסנא, וראיה לד' רבינו, דהא המרגלים רשעים היו, ואשכחן במקרא פלטי בן ליש, ועמיאל אביו של מכיר, ושמוע בן דוד המלך ע"ה, ע"ש. וא"כ אף הכא, אם נימא שמעשיה של נעמה לא היה טובים, מ"מ מכיון שעצם שמה אינו כעור, אין בו חשש. לכן אין בעיה לקרוא בשם זה. וכ"ש הכא שלמ"ד היתה אשתו של נח ליכא חשש בהכי, ודו"ק. וע"ע בדבריו של הגאון ר' עזריאל מנצור שליט"א ר"י שובי נפשי בקובץ בית הלל (טו, עמ' עא) בענין שמות של נשים שאפשר לקרוא, ע"ש. והוה עובדא שהייתי נוכח בה שהגיע מאן דהוא למו"ר מרן הגאון הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א וחפץ היה לקרוא לביתו נעמה ואמר לו מרן שליט"א דאין שום חשש לקרוא לבת בשם נעמה. וכן שאלתי את הרב שוב על כך ואמר לי שאין לחוש. ולכן החפץ לקרוא לבתו בשם נעמה, רשאי לעשות כן.
