הנה מנהג זה של אמירת "קדש לי" וכו', "והיה כי יביאך" וכו', כדי שיקרא עם התפלין כל הארבע פרשיות שבתפלין (שהרי "שמע" "והיה אם שמוע" אומרים אותו בקריאת שמע) מובא בכמה אחרונים הלא המה: השל"ה (מצות תפלין, פ' יב עמ' עה), הב"ח (סי' לח ד"ה ומ"ש) והעתיקו המ"א (שם ס"ק ו). ובספר אור צדיקים למהר"ם פאפריש (תיקון תפילה, תיקון ב סי"ד) כתב שמצא בשם הרמב"ן ומהרח"ו שחייב כל אדם לומר ארבע פרשיות תפלין בעודן עליו, ע"ש. והו"ד במחזיק ברכה (סי' לד קו"א ס"ק ג) ובשע"ת (סוס"י לח). וכ"ה באות חיים (ס"ק ז) בשם סידור האר"י. וכ"כ הבא"ח (פ' וירא ש"ר אות כה), מ"ב (סי' כה ס"ק טז), כה"ח (שם ס"ק ל) ועוד. ומלשון רוב הפוסקים דלעיל משמע שהוא מנהג טוב בעלמא ואין חיוב בכך. ובאמת לא מצינו בש"ע שכתב לחייב לומר כן. ועי' בש"ע סי' לד (ס"ב), ודו"ק. וכ"כ הגאון הרב בא"ח (עוד יוסף חי, וירא ס"ד) להדיא שאמירת "קדש" "והיה כי יביאך" אינו חיוב, ע"ש. ויש שהוכיחו כן ממה שאמרו בספרי (פ' ואתחנן, פיסקא לד) "שמע" "והיה אם שמוע" בשינון, ואין "קדש" "והיה כי יביאך" בשינון. ועי' בזה מש"כ בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ו סי' ד). וע"ע בספר אשכבתיה דרבי שכתב שהגר"ז היה קורא הפרשיות האלו רק בתפלין דר"ת, ע"ש. ובספר תורת חיים (שם, ס"ק ט) כתב שאביו לא נהג לקרוא פרשיות אלו כלל, ע"ש. ואכן מי שלא הספיק לאומרן לפני התפילה, יאמרם אחר 'עלינו לשבח' קודם חליצת התפלין (כ"כ מרן החיד"א במח"ב קו"א סי' לד ס"ק ג, בא"ח פ' וירא ש"ר אות כה, כה"ח שם ס"ק ל, ועוד אחרונים). ומי שכבר חלץ את התפלין כתב הבא"ח בס' עוד יוסף חי (פ' וירא ש"ר אות ד) דאינו רשאי לומר פרשיות אלו שמאחר שכוונת אמירתן היא לצורך מצות תפלין ולא לשם לימוד והוא אינו לבוש בהם, יש בכך 'מעיד עדות שקר בעצמו'. ומ"מ אין מטריחין אותו לחזור ולהניחן לצורך אמירת הפרשיות כיון שאמירתן אינו אלא מנהג ולא חיוב, ע"כ. וע"ע בשיורי טהרה (מערכת הת' אות נג) [ומיהו אם קורא שמו"ת בפ' "קדש" "והיה כי יביאך", ודאי אין חייב לקרותם בתפלין, אלא יכול לקרותן בלא תפלין ולא הוי כעדות שקר, כיון שאומר דרך קריאה בתורה ולא בשביל מצוות תפלין שכתובה בהם. עוד יוסף חי פ' וירא אות י ועוד]. ובתפלין דר"ת כתב מרן הש"ע (סי' לד ס"ב) לקרוא פ' "שמע" "והיה אם שמוע", ע"ש. ומשמע דאין צורך לקרוא גם "קדש לי" וכו', "והיה כי יביאך" וכו'. מיהו כתב במ"ב (סי' כה ס"ק טז) בשם ארצות החיים (לב הארץ, ס"ה) דמנהג יפה לומר בתפלין דר"ת כל הארבע פרשיות, ע"ש. וכ"כ הגר"ז בסידורו שיש נוהגים לומר עם תפלין דר"ת "קדש" "והיה כי יביאך" (ואולם בסי' לד ס"ק טו כתב המ"ב בשם הפמ"ג שם ס"ק ב שא"צ לומר פ' ציצית עם תפלין דר"ת. וכ"כ הגר"ז בש"ע הרב שם ס"ה. והעירו שבסידורו, סוף הל' תפילה, מוכח שיש לומר אף פ' ציצית). וכן השע"ת (סי' לח ס"ק יב) כתב שהעולם נהגו לומר "קדש" "והיה כי יביאך" וקריאת שמע בתפלין של ר"ת, ע"ש. ובמהר"מ שיק (אור"ח סי' כג) כתב שמנהגו לומר גם את פ' ציצית עם תפלין דר"ת, ע"ש. וע"ע בשו"ת קנין תורה בהלכה (שם) ובפסקי תשובות (סי' כה הע' 111). וע"ע בילקו"י (תפילה, ח"א עמ' תמא) שכתב, נוהגים לקרוא עם התפלין פ' "קדש לי" ופ' "והיה כי יביאך", ולכתחילה יאמרם קודם פ' העקידה ולכל הפחות קודם 'ברוך שאמר', כדי להקדימן לקריאת שמע, כשם שבתורה פרשיות אלו נאמרו קודם ק"ש. אבל אחר שהתחיל 'ברוך שאמר', אין להפסיק לאומרם. ואם חושש שיפסיד תפילה בציבור, יאמרם אחר 'עלינו לשבח' קודם שיסירם. ולגבי אמירת "קדש" וכו', "והיה כי יביאך" וכו', עם תפלין דר"ת כתב בילקו"י (שם עמ' תקפח) דאין לנו אלא ד' מרן שאין צורך לאןמרם עם ר"ת ובפרט שבמנהגי החת"ס כתוב שלא קרא ק"ש עם התפלין אלא רק למד בהם. וגם אין צריך לומר "ויאמר" וכו', וכן מנהגינו, ע"ש [ועתה הראוני ביבי"א הנד"מ ח"א סי' ד הע' 12 שהביא בשם שו"ת בנין עולם (סי' ל) דפ' "קדש" "והיה כי יביאך" אין צריך תפלין, ע"ש. וראיתי שם במקורו ושם קאי על קריאת שמו"ת ולא בהנחת תפלין גופא, וי"ל שנראה שמרן הביא דבריו כאילו קאי בהנחת תפלין גופא]. הלכך להלכה, מנהג טוב לקרוא עם התפלין גם פרשיות "קדש" "והיה כי יביאך" ויקרא כן אחר הנחת תפלין ולכל הפחות קודם 'ברוך שאמר'. אבל אחר שהתחיל לומר 'ברוך שאמר', אין לאומרם. ואם חושש שיאחר את התפילה או ששכח לאומרם קודם 'ברוך שאמר', יאמרם אחר 'עלינו לשבח'. ואם הסיר את התפלין ולא אמר "קדש לי" וכו', "והיה כי יביאך" וכו', אין לו לאומרם ללא תפלין. ואמנם גם אינו חייב להניח התפלין כדי לאומרם. ובתפלין דר"ת המנהג לקרוא רק פ' "שמע" וכו', "והיה אם שמוע" וכו', ותו לא (וממילא בודאי שאם כבר, יש להעדיף לומר "קדש" "והיה כי יביאך" עם תפלין של רש"י ולא רק עם ר"ת כמו שיש כמה שנוהגים כן. ואם רוצה לומר עם שניהם, "טובים השניים מן האחד").
