הנה בספר ים של שלמה למהרש"ל (מסכת גיטין, פ"ד סי' כו) כתב, לפעמים איש ואשתו מחולקים בקריאת בניהם, כל אחד ואחד ממשפחתו, ולפעמים נעשה פשרה ביניהם דהלע"ז נקרא על שם משפחת האישה, ושם הקודש על שם משפחת האיש, או הפוך. וגם אני הקטן ידעתי לזקני הר"ר מנחם ציון שהיה לו בן, ושם אביו מהר"ר מאיר, ושם חמיו מהר"ר אורי, והיו מחולקים בקריאת הבן, וקראוהו 'שניאור', כלומר שני אור. מאיר הוא אור. ואורי אור, ע"כ. הרי שלא קראו לבן בשני שמות אלא בשם אחד. ובשו"ת חתם סופר (ח"ד חלק אבן העזר, סי' יח) כתב, ועוד נרא לי דלפנים לא היו נוהגים לקרות בשני שמות בבת אחת כי חדשים מקרוב באו, ואפי' יעקב אבינו ע"ה לא מצינו שנקרא 'יעקב ישראל' בפעם אחת. ולא מצינו בכל השמות שבתנ"ך וש"ס ופוסקים שיקרא אחד בפעם אחת ב' שמות ביחד. ומה שהובא במסכת יבמות (קכב:) כך קורין אותי בעירי, יוחנן בן יונתן אריה ונראה דשם אריה איננו שם עצם כלל כי אם תואר משפחה על שם גבורתם. ונקרא כן האב וגם הבן. וגם השם 'אבא שאול' 'אבא יודן' 'אבא גורין' הוא שם אחד כמו 'פדה צור' 'גמליאל' ו'אבא יודן' הכוונה רב של יהודים וכדו'. וכן משמע בספר ים של שלמה (שהובא לעיל) שכתב מעשה שהאב רוצה לקרות הבן בשם אביו מאיר והאם רצתה לקרותו בשם אביה יאיר (שם המעשה שרצתה לקרוא אורי ולא יאיר. ואולי לחת"ס היה גירסא אחרת במהרש"ל) ומזה נולד שם חדש שניאור ר"ל שני מיני אור, מאיר ויאיר. וקשה היה לו לקרותו 'מאיר יאיר' אלא על כרחך לא נהגו כן בזמנו עדיין. וכן בספר נחלת שבעה העיד על דרך הפלא שהוא ראה אנשים שהיו נקראים בב' שמות יחד. שמע מינא דלפנים לא הוו שכיחי, ע"כ ע"ש. ובשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא אור"ח סי' קיג) כתב, ואני לחולשת זכרוני אינני זוכר בשום מקום בש"ס שום תנא או אמורא שהיה נזכר בשני שמות ושניהם שם העצם זולתי 'אבא שאול' ו'אבא יוסי' וגם זה אינו שני שמות כי אבא לדעתי אינו שם העצם רק שם התואר, לשון חשיבות. וכמדומה שלא היו רגילין להיקרא בשני שמות. ואף במקרא לא היו רגילים כל כך בשני שמות. אבל בימי התנאים ואמוראים לדעתי לא היו רגילים כלל, ע"ש. ועי' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תרו) שלא ניחא לחזו"א שהיו קוראים לילד בשני שמות, ע"ש מש"כ בזה. ובשו"ת מבשרת ציון (ח"א עמ' שכו) הביא בשם האר"י הק' שאם יש לאדם ב' שמות ולא קוראים בשני שמותיו זה גורם לקיצור ימים ב"מ ולכן טוב לקרוא בשם אחד בלבד וישתמשו בו תמיד, ע"ש (ויש לדון בדבריו שם שלא מצאתי ראיה לד' ממה שהביא שם, ע"ש ודו"ק). ואמנם מצינו לכמה וכמה מגדולי רבותינו שנקראו בשני שמות. עי' בספר שיח השדה (עמ' ס) להגר"ח קניבסקי שליט"א שכתב כמה וכמה שנקראו בשני שמות. וכן מצינו לכמה גדולי עולם שנהגו כן למעשה וקראו לבניהם שני שמות. וע"ע בילקו"י (כיבוד או"א פ"ח ס"ט), ודו"ק. שו"ר בשו"ת אגרות משה (אור"ח ח"ה סי' י) שכתב והקריאה בשני שמות יחד, לא היה זה בדורות הקודמים, אף אחר זמן הגאונים. דמהרש"ל ביש"ש (גיטין פ"ד סי' כד) כתב דאין דרך להיות לאדם שני שמות כאחד. ובנחלת שבעה (סי' מה סכ"א אות יב) כתב, ואם ניתן לו שני שמות בשעת מילתו ונקרא בשתיהן כאחד, כאשר שמעתי שבמקצת מקומות נהגו כך. הרי שבמקומו, וברוב מקומות, לא היו קורין בשני שמות כאחד. ומסיק, ואני הכרתי אחד שהיה נקרא בין הבריות בשני שמות כאחד. משמע שהיה זה דבר חידוש אצלו. והובא דבר זה בהקדמת הגרא"ז מרגליות על ספרו טיב גיטין. ומסיק בהקדמתו, ועתה רבו מאוד שמות הכפולים. ובזמנינו עדיין רבו, ואולי עוד יותר מבזמנו, בין באנשים בין בנשים. ובתוס' איכא חכם אחד בשני שמות היינו בשם הר' יעקב ישראל (חולין קיב. תוד"ה הני מילי, ובספר הישר לר"ת חלק השו"ת סימנים מח, נג – נד ובעוד מקומות) אבל לא היה שכיח. אבל מכיוון שעד אחר זמן הנחלת שבעה עדיין לא היו רגילים בשני שמות, אין לומר כסברת מע"כ שמטעם לחץ השיעבוד הותחל זה. שהרי לחץ השיעבוד לא היה אלא בזמן הראשונים דרבותיו של רש"י, עד זמן מהרש"ל וכו', ע"ש. ויש מהספרדים והאשכנזים שקראו לבניהם בשני שמות וכך נהגו גדולי הדורות.
