יעויין במרדכי במסכת קידושין (סי' תפח) שכתב, נהגו העם לקדש בטבעת של זהב בלא אבן יקרה, ע"ש. וכן לשון הנשיא רבינו יהודה בן רבי ברזילי הברצלוני זצ"ל בספר השטרות (בשטר השישי – שטר אירוסין), נהיגי עלמא לקדש בטבעת של זהב, ע"ש. וכן הוא בשם רבינו שמשון ב"ר אברהם בהגהות מיימוניות בתשובת (בתשובות השייכות להל` אישות סי' יט) וז"ל, ואע"ג דסתם העולם נהגו לקדש בשל זהב וכו'. וכן בכנסת הגדולה (סי' לא אות ב) כתב, מנהגינו שאנו נוהגים עכשיו לקדש בטבעת של זהב. ובשלחן העזר (סי' ח ס"א ס"ק כב) כתב, כן נוהגין בכל המדינות ובכל תפוצות ישראל לקדש בטבעת של זהב. ע"ש. והמליץ על המנהג בכלילת חתנים (פרק ט אות ז) בלשון הכתוב במעשה המשכן (שמות כו כט)"טבעותיהם תעשה זהב". וטעם לקידושין בטבעת זהב כתב הגאון רבי יצחק פלאג`י זצ"ל בספרו יפה ללב (סימן לא אות א) כי מכיון שהוא המתכת החשוב ביותר יש לקדש בזה כדי שלא תהיינה בנות ישראל כהפקר. והגאון רבי רחמים נסים יצחק פאלאג'י זצ"ל בן הגאון מהר"ח פאלאג'י בספרו נפש היפה (מערכת ל) נתן טעם משום שזהב הוא מתכת שהשמעת קולו הוא הנמוך ביותר מקולות שאר המתכות, לכן מקדשין דוקא בטבעת זהב, וזהו רמז כי לאשה טובה השתיקה מאד מאד ולא נאה ולא יאה להיות קולה ברמה נשמע. ולכן מקדשה בזהב שקולו נמוך ולא נשמע קול בבואה אל הקודש דוגמת הזה` ע"ש. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד' סי' רפז אות ט) ואמנם .כתב הגאון הרב בן איש חי (פ' שופטים ש"ש ס"ח) שמצוה מן המובחר לקדש את האשה בטבעת של כסף. ויש שנהגו לחקוק בה אות ה', ע"ש. ובספר חוקי הנשים לבעל הבן איש חי (פרק מה) כתב דטוב להחזיק במנהג לקדש בטבעת של כסף שהוא מידת החסד והרחמים ולא בשל זהב שהוא מורה על דין. וטעם נוסף, שאותיות כסף עולות משא"כ אותיות זהב שהם הולכות ויורדות והוא לסימן טוב שהזוג ילך ויתקדם בחיים, ע"ש. ויש שכתבו לא לקדש בטבעת של זהב משום שהעגל נעשה מזהב ואין קטגור נעשה סניגור, ולכן יקדש בטבעת כסף (ראה בספר אשרי האיש חלק אבן העזר ח"א עמ' קיט, והוסיף שם שזה סתם הידור ואין בזה נפק"מ). ויש שכתבו שטוב לקדש בטבעת של כסף עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ ואומרים שזוהי סגולה נפלאה שבודאי תוליד בנים (שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תרלח. ועי' בשו"ת משנה הלכות ח"ב סי' שכב שכתב שאין חשש לקדש בטבעת מרובעת, ע"ש). וע"ע בשו"ת דברי יציב (חלק אבן העזר סי' נב). ובספר אשרי האיש (אבן העזר ח"א עמ' קיט). ובודאי שכל זה אינו לעיכובא ויכול לקדש בטבעת זהב ובלבד שלא יהיה בה אבן (ש"ע אבן העזר סי' לא ס"ב), וכן מבואר בילקו"י (שובע שמחות, ח"א עמ' קפד). וע"ע בספר ערוך השלחן (סי' כז ס"ב). שכתב במדינתינו המנהג פשוט לקדש בטבעת של כסף או של זהב, ע"ש. [וראיתי למי שכתב לקדש בזהב לבן, שאפשר לומר שהוא כולל גם את העניינים החיובים של זהב, וכמו כן יש לו צבע כצבע הכסף המורה על רחמים וחסדים]. ולהלכה, יש נוהגים לקדש בטבעת עגולה מכסף, ויש נהגו שתהיה עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ. ולמעשה אין חיוב בכל זה ומותר לקדש בטבעת זהב ובלבד שלא יהיה בה אבן.
