בגמ' (פסחים ג.) מבואר שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגליים באישה. וע"ש בפירוש רבינו חננאל. ועי' במאירי (פסחים ג.) שכתב, הא למדת שהוציא מרכבה בלשון מושב מפני שאין פיסוק רגליים לשון כבוד אצלה אא"כ היא צריכה כן לאיזו יראה. כגון, "ותרכבנה על הגמלים" מיראת הגמל לרוב גובהו לרכב עליהם לבטח. וכן, "והיא רוכבת על החמור", משום ביעתותא דליליא, ע"ש. ויש להקשות מהגמ' במסכת בבא מציעא (ט:) שאישה קונה בהמה ברכיבה משום שדרכה בכך, ע"כ. ועי' בחו"מ (סי' קצז ס"ה) דאישה הרכובה קנתה הבהמה בלא הנהגה, ע"ש. הרי שדרכה בכך. וכן הקשה היעב"ץ (ב"מ שם) ונשאר בצ"ע. ובספר חשוקי חמד (פסחים ג.) כתב ליישב דמיירי שמניחה רגליה על הצד ולא בפיסוק. או במקום שאין אנשים. ובתורה (פ' שמות פ' ד פס' כ) כתוב "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור". ועי' באבן עזרא מש"כ שם. וע"ע במסכת מגילה (ט.). ועי' בספר קריינא דאיגרתא (ח"ב עמ' נג) שכתב שאין להתיר לאישה לרכב על סוס אלא בדרך כשאין תחבורה אחרת, ע"ש (ומה שכתב במקום שאין אנשים, צ"ע שהרי מצוות צניעות היא מצוה בין אדם למקום ולא בין אדם לחבירו וא"כ מאי נפקא מינא במקום שאין אנשים). ובספר אום אני חומה (ח"א עמ' נא) כתב שגם שנצרכת לרכב על סוס, לא תפסוק רגליה אלא תניחם בצד כפי האפשרות, ע"ש. וכעין זה כתב בספר אשרי האיש (אבן העזר ח"ב עמ' קטז) שאין כדאי לאישה שתשב על גמל לטיול והנאה, ע"ש. ואף שמצינו במקורות שנשים היו רוכבות, שם מדובר כאשר היה צורך דחוף ולא היתה ברירה כמו שכתב לעיל הקריינא דאיגרתא או באופן שתניח רגליה בצד ולא בפיסוק רגליה. ועי' בש"ע המקוצר (ח"ו עמ' רסד) שכתב שבתימן בדרך כלל לא רכבו נשים או בנות על חמורים, אך כשהדרך רחוקה, רבים לא הקפידו שאישה או בת תרכב מן הצד אלא אפי' בפיסוק רגליים, כיון שהם מכוסות בצניעות היטב היטב ומשום ביעותתא דאורחא, ע"ש. ומזה באנו למה שנשאלנו האם ראוי לאישה לנסוע על אופניים או אופנוע ומאיזה גיל יש להקפיד שנערה לא תיסע באופניים. בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' כו) נשאל עד איזה גיל מותר לילדות לרכוב על אופניים. והשאלה היא במחנות הקיץ שיש שם אופניים שנעשו במיוחד לנקבות כך שלא יבואו לידי אי צניעות. והשיב, אם אין חשש פגיעה בבתולים, הכל לפי גודל הילדה, וכנראה עד תשע שנים, ע"ש. גם בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד סי' שיג) נשאל בזה ודימה זאת לדין רכיבה על סוס וכתב שמגיל חינוך, שהוא גיל שש, יש למנוע הבנות לנסוע באופניים. ולפ"ד הבאו"ה (ריש סי' עה) דיני צניעות חלים מגיל שלוש. והחזו"א (אור"ח סי' טז ס"ק ח) רוצה להקל כל עוד שדעת בני אדם לא עליה מחמת קטנותה דהיינו עד גיל שש בערך. והעלה שמגיל שש יש למנוע הבנות מלרכוב על אופניים שדבר זה גורם לפריצות ועוברות גם על "לא יהיה כלי גבר על אישה" שהרי אופניים הוא כלי מיוחד לגבר וע"ש שכתב למנוע גם מצד סכנה, ע"ש. ויש שציינו שאם עושה כן במקום שלא נהוג, גורמת למשוך העין יותר. וע"ע בש"ע המקוצר (ח"ו עמ' רסד) שכתב למנוע אפי' ילדות קטנות מלנסוע באופניים, ע"ש. ומש"כ בשבט הקהתי דאיכא בזה איסורא ד"לא יהיה" וכו'. עי' בספר לבוש מלכות (גיאת, עמ' ק) שהביא מש"כ בשו"ת באר שרים (ח"ו סי' סא) שיש להקל מצד איסור זה משום שאופניים הרי לא מיוחדים לגבר או לאישה, ואף שיש כאלה, לא מקפידים בזה האנשים, ע"ש. וע"ע בספר הליכות קטנים ותינוקות (עמ' רכא הע' שג). ובודאי שאינו ראוי שאישה תיסע באופנוע אפילו בתירוצים מתירוצים שונים כגון שיהיה קל להתנייד וכו', שדבר זה נוגד את כל כללי הצניעות בהחלט. וגם אם לבעל יש אופנוע ורוצה להרכיב את אשתו, דבר זה נוגד את כללי הצניעות וצריך להסביר זאת גם לבעלי תשובה שלא רגילים בהכי ושחוזרים בתשובה בהתחלה חסר להם בהשקפה מהי צניעות ופעמים שמחמירים היכן שלא צריך ומקילים מאידך גיסא היכא שצריך להחמיר. ובפרט דאיכא בזה לתא דחילול השם שאנשים שנראים יראים יתנהגו בחוסר צניעות. ואין צריך לומר דאם אשתו נידה שהעלנו בספרי קצה המטה (עמ' קלא) שאסור בודאי שהבעל ירכיב את אשתו על אופנוע, ע"ש. וע"ע בשו"ת אבני ישפה (ח"ו סי' קיח ענף א), וי"ל.
