מקור הדין שלא לקרוא מקרא בלילה הוא מד' רבינו האר"י (שער המצוות, פ' ואתחנן) שאין ראוי לקרוא מקרא בלילה לפי שהמקרא הוא בעשיה והלילה הוא בעשיה והכל הוא דינים ואין ראוי לעורר הדינים, מלבד בליל שישי כיון שיום שישי מכין לשבת והרחמים מתעוררים בו, לכן יכול לקרוא אף מקרא בלילה, ע"ש. וכ"כ מהר"מ ריקאנטי (פ' יתרו דמ"ה סע"א) ודע שצריך האדם לעסוק בתורה שבכתב ביום ובתורה שבעל פה בלילה דבר כפי עניינו כמו שאמרו חז"ל בפרקי דר' אלעזר (פמ"ו) כל אותם ארבעים יום שעמד משה בהר, היה קורא מקרא ביום ושונה בלילה. ובמדרש תנחומא (סוף פ' כי תשא) מובא מנין היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה, אלא שהקב"ה היה מלמדו תורה שבכתב היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו על פה, משנה ותלמוד, היה יודע שהוא לילה וכו', ע"ש. וכ"כ מרן החיד"א בברכ"י (סי' א ס"ק יג) שעל דרך האמת אין לקרוא מקרא בלילה קודם אור היום זולת בליל ו', ע"ש. וכל זה הוא ע"פ הקבלה אבל ע"פ הפשט אין מניעה ללמוד מקרא בלילה וכמו שכתב בשו"ת אור לי (סי' מ) שהעיר מהגמ' דקידושין (ל.) לעולם ישליש אדם שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד, ואמרינן, לא נצרכה אלא ליומי, ופירש רש"י, שני ימים מקרא, ושני ימים משנה, ושני ימים גמרא. והרי חיוב מצות ת"ת ביום ובלילה, וכמש"כ "והגית בו יומם ולילה", וכשעוסק במקרא הוא עוסק בו גם בלילה, אלמא דלדינא דגמ' אין שום קפידא ללמוד מקרא בלילה, ע"ש. ועי' ביבי"א (ח"ו חאו"ח סי' ל אות ד) מש"כ בזה. ובודאי כל זה למי שיכול ללמוד תורה שבעל פה או שיודע ללמוד תורה שבעל פה, אבל אם אינו יכול מכל סיבה שהיא ללמוד תורה שבעל פה בודאי שעדיף שילמד מאשר יתבטל וכמו שכתב מרן החיד"א בהשמטות לפתח עיניים, דע"ה שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב, מותר לו לקרות בלילה. והובא להלכה בספר בא"ח (פ' פקודי ש"ר אות ז), ע"ש. וכ"כ בספר חמדת ימים (חלק שבת, פרק יח דק"ב סע"ב), וז"ל, ומורי ז"ל היה אומר לענין הגות במקרא בלילה שלא אמרו אלא רק לבקי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהנכון להיות הוגה בתורה שבעל פה במידת לילה, ובתורה שבכתב במידת היום, אך מי שאינו בקי אלא במקרא, אם נאמר לו שאין נכון להגות במקרא בלילה, נמצא בטל מהתורה מכל וכל, ובדבר הזה שגו רבים מתופסי התורה שלא ידעו לכלכל במשפט ד' האר"י ז"ל, עכ"ד. וע"ע בחמדת ימים (חלק שבת, בפרק יח דק"ב ע"ד) שהוסיף בשם רבו ז"ל, שלא נאמרו שיעורים אלו אלא לבאים בסוד ה' יודעי בינה לעיתים, אך לא למחות בידי יתר העם שקורין מזמורים אפי' אחר שקיעה, שמאחר שאינם בקיאים בתושבע"פ יבואו להתעסק בשיחה בטלה בעיתות ההם, ואין עומדים להתפלל מתוך דברים בטלים וכו', ע"ש. וכ"כ בספר קמח סולת (דס"ד ע"ב) ובספר מנחת אהרן (דקצ"ג ע"ג), ע"ש. ויש להוסיף בזה מש"כ מרן החיד"א בכיכר לאדן (סי' ה אות ז) אודות חבורה שמתוועדים לקרות חוק לישראל בכל יום, לרבות ביום טוב, שאע"פ שלפ"ד האר"י ז"ל לא תיכון הקריאה ביום טוב, ומה גם שהרמ"ע כ' שאין לקרות תרגום ביום טוב, וכ"כ בשם הרה"ג המקובל ר' בנימין הלוי שאין לקרות פסוקי שניים מקרא וא' תרגום ביום טוב, מ"מ הני מילי דמטמרן אין לאומרן בפני ע"ה, וכמו זר נחשב לומר להם שלא ילמדו תורה, ולמה הדבר דומה, למה שקיבלנו מהאר"י שאין ללמוד מקרא בלילה, והצנועים מושכים את ידיהם, ומ"מ מרבית העם נוהגים לקרות בתנ"ך בכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכמה מחכמי א"י עוברים דרך הארצות ההם ואינם אומרים אליהם דבר, כי לא נאמרו דברים אלו אלא למצניעיהן, עכת"ד. ועי' בכל זה ביבי"א (שם). גם בשער הציון (סי' רלח ס"ק א) כתב דהבאר היטב (שם ס"ק ב) כתב שאין לקרוא מקרא בלילה. ובפרי מגדים (מש"ז שם ס"ק א) כתב דיכול לקרוא מקרא בלילה. ונראה דאפי' להמחמירין, לית בזה איסורא, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום ונובע הדבר ממאי דאיתא במדרש פרקי דר"א פמ"ה וכו', ע"ש. ומעתה בודאי שנשים או גברים שאינם יודעים ללמוד תורה שבעל פה ואם נורה להם ללמוד דווקא תורה שבעל פה בלילה ילכו בבטלה ולא ילמדו כלום, בודאי עדיף להורות להם שילמדו תורה שבכתב כגון תהלים או תנ"ך מאשר שלא ילמדו כלום שהרי מעיקר הדין ליכא בזה איסורא. וכ"פ מו"ר מרן הראשון לציון שליט"א בספרו ילקו"י (ברכות, ח"ג עמ' תרסד). ואם יוכלו ללמוד עם התורה שבכתב פירוש רש"י או אחד המפרשים בודאי שעדיף שכל שקורא המקרא עם פירושו הרי זה נחשב תורה שבעל פה שמותר לקרוא בלילה כמבואר ביבי"א הנ"ל מד' הפוסקים, יעו"ש. ועי' בשו"ת שבט הקהתי (ח"ו סי' קמא) שכתב דשרי לקרוא בין השמשות מקרא, ע"ש. לכן להלכה, לכתחילה יש ללמוד תורה שבכתב ביום ותורה שבעל פה בלילה (וכמובן אפשר גם ללמוד תורה שבעל פה ביום). אבל אישה או מי שאינו יכול ללמוד תורה שבעל פה בלילה והברירה בידו או להתבטל או ללמוד תורה שבכתב, בודאי שילמד תורה שבכתב. וטוב שילמד יחד עם זאת פירוש רש"י או אחד מהמפרשים. ושאלוני האם צריך לקרוא על כל פסוק ופסוק את אחד ממפרשי התורה או די שיקרא מידי פעם בפעם. והנה מוכח מספר יסוד ושורש העבודה (שער ו פ"ב) לכאורה דבעינן שיקרא על כל פסוק פירוש. ואמנם יש שכתבו שאין צריך לקרוא על כל פסוק את הפירוש אלא אף אם מסביר פסוקים מידי פעם מדעתו או קורא הפסוק להבנת הענין ליכא קפידא וכמו שלומדים גמ' ומידי פעם הגמ' מביאה פסוק לא שמענו שיצטרכו לקרוא על כל פסוק כזה רש"י או אחד מן המפרשים. וה"נ בנדו"ד דהכל נכלל בכלל תורה שבעל פה. וכ"כ בשו"ת וישב הים (ח"א סי' ו), ע"ש. וכן נראה דה"ה אם יש פסוקים שאין עליהם רש"י או אחד מהמפרשים שרי לקוראם ואין בכך קפידא. וע"ע למהרש"ם בספרו דעת תורה (סי' רלח).
