האם צריך לשתות את כוס הקידוש בליל שבת בישיבה או בעמידה?

איתא בגיטין (ע.) שלושה דברים מתיזין (גירסת הערוך מתישין, ועי' ביעב"ץ (שם) שכתב שמתיזין לשון מסירין כמו בלשון מקרא הסיר, התז. ולשון משנה, מתיזין את ראשו) אכל מעומד ושתה מעומד ושימש מיטתו מעומד [עי' בפירוש "עץ יוסף" שבעין יעקב שפירש שתשישות הוא רפיון בכח הפנימי, אף שאברי הגוף דשנים ושמנים ועי"ז בא שגופו חלש באין כח, ע"ש]. ואיתא עוד במסכת דרך ארץ זוטא (ריש פ"ה) מי שהוא ת"ח, לא יאכל מעומד, לא ילקלק באצבעותיו וכו', ע"כ. והרוקח (סי' שכט) כתב וז"ל, דרך ארץ שלא יאכל האדם מעומד ולא ישתה מעומד וכו', ע"כ. וכ"כ הא"ר (סי' קע ס"ק כג) והובא בבאר היטב (שם ס"ק טז), ע"ש. ובפמ"ג (סי' רצו א"א ס"ק ד) כתב וז"ל, ולא יאכל וישתה מעומד, גנאי לת"ח שיאכל וישתה מעומד, עכ"ל. וכ"כ בבא"ח (פ' בהר – בחוקותי ש"ר אות יא) ועוד אחרונים. והיוצא מדבריהם תרתי, חדא, דמה שכתוב בדרך ארץ זוטא, לא יאכל מעומד, הוא לאו דווקא, אלא ה"ה לשתיה, ועוד דמה שכתוב שם 'ת"ח' הוא גם כן לאו דווקא אלא ה"ה בכל אדם. וראיתי במחצית השקל שכתב על הא דהביא המ"א (סי' רצו ס"ק ד) בשם המטה משה (סי' תקט) בשם המהרי"ל שכתב, ולא ישתה עד שישב. וז"ל, דאמרינן גנאי לת"ח שיאכל וישתה מעומד. וראוי לכל אחד לעשות את עצמו כת"ח בדבר, ע"כ ע"ש. הרי לנו שמחצה"ש הבין דה"ה לשתיה, וכן לאו דווקא ת"ח, אלא ה"ה שראוי לכל אחד לעשות את עצמו כת"ח בדבר. וע"ע בפמ"ג (סי' רצו א"א ס"ק ד), ולבושי שרד (שם ס"ק ו). ובא"ר (שם אות יד) כתב, שאפי' אינו ת"ח, ישתה מיושב, וכן בעלמא לא יאכל ולא ישתה מעומד אפי' מעט, ע"ש. וכ"כ בש"ע הגר"ז (סי' רצו אות טו, ושם כתב ת"ח ולא שאר אדם). וע"ע בכה"ח (שם אות מב). שו"ר שכבר העיר בזה בהגהות והערות (הוצאת ש"ע מכון ירושלים) דבד"א זוטא לא הזכיר שתיה, ע"ש. נמצא דאכילה ושתיה מעומד יש בה שני עניינים, היזק בריאותי וחוסר דרך ארץ [וד' הגמ' דגיטין הובאו גם בכה"ח (יו"ד סי' רטז ס"ק ז) ובאו"ח (סי' קנה ס"ק כה), ובערוך השלחן (סוס"י קעט)]. ואנכי הרואה לרבינו הרי"ח הטוב בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סי' מה) שנשאל בזה"ל, שמענו כי מנהג מעלתך כאשר תקדש בליל שבת מעומד, תשתה כוס הקידוש מיושב, ולא ידענו הטעם ואם יש בזה חיוב ע"פ הסוד או לאו. והשיב וזת"ד, דבר זה מוזכר בספר פרי עץ החיים ואין בזה טעם ע"פ הסוד ורק מנהג זה הוא מתורת דרך ארץ וכמו שכתב הרב א"ר בשם הרוקח (סי' שכט). וראיתי שדבר זה הוא גמ' ערוכה בגיטין, שלושה דברים מזיקין גופו של אדם, ואלו הן, אכל מעומד, שתה מעומד וכו'. מיהו הרמב"ם ז"ל בהל' דעות (פ"ד) לא זכר זה ולא כתב שיגיע לו נזק לא באכילה ולא בשתיה מעומד, ואפשר דס"ל דבזמן הזה נשתנו הטבעים מזמן חכמי המשנה והתלמוד כאשר נמצא כזאת בדברים אחרים. ואפשר מהאי טעמא אין העולם נזהרים בזה, לא ביין ולא במים מפני שראו ד' הרמב"ם שהשמיט ענין זה בהלכות דעות, מיהו רבינו האר"י ז"ל היה מדקדק לקיים ד' חכמים מאחר שנזכר זה בגמ' ובודאי גם במים היה נזהר. וכן בכל מיני שתיה, ועל כן אני אומר, מאחר דליכא טירחא בהכי, טוב להיזהר אחר שראינו ברבינו האר"י ז"ל שהיה נוהג בכך, ואולי יש לו טעם אחר נסתר בזה, עכ"ל. ובספרו בא"ח (פ' בראשית ש"ש אות כט) חזר על הדברים, והוסיף דאפשר דס"ל להרמב"ם עד דעביד לכולהו, ע"ש. וכ"כ עוד בפ' בהר – בחוקותי (ש"ר אות יא). וע"ע בכה"ח פלאג'י (סי' לו אות כ). גם בכה"ח (סופר, סי' רעא ס"ק סב) הביא ד' האר"י ז"ל שצריך לשתות בישיבה. ושם בס"ק סד כתב בשם שכנה"ג (בהגהות ב"י אות ד) דהטעם הוא משום שאין ראוי לת"ח לאכול ולשתות מעומד וכמש"כ המטה משה, לענין הבדלה. וכ"כ עוד בסי' רצו (אות מב) [ומשמע דאיהו נמי ס"ל דאין הטעם בזה ע"פ הסוד]. ויש להבין ד' הרב פעלים דפתח דמנהג זה הוא מתורת דרך ארץ, וסיים מטעם נזק לגוף דכתב שדבר זה הוא גמ' ערוכה בגיטין, ג' דברים מזיקין גופו של אדם וכו'. וביותר קשה דהרמב"ם בהדיא הביא בהלכות דעות (פ"ד ה"ג) לעולם כשיאכל אדם 'ישב במקומו' וכו'. וראיתי בספר הליקוטים שכתב בשם הפרי חדש ועלה לתרופה (המלבי"ם) [המובא ברמב"ם הוצאת פרנקל] שכתב שהרמב"ם כלל בזה שני דברים, גם ההיא דמסכת גיטין שלושה דברים מתישין וכו', וגם ההיא דמסכת דרך ארץ מי שהוא ת"ח וכו', ע"ש. ובפרק זה כלל הרמב"ם כל הרפואות שבש"ס וכמש"כ בריש פ"ד 'הואיל והיות הגוף בריא' וכו', וכ"כ המגדל עוז שם (ושו"ר שהקושיה האחרונה העיר כבר בספר פסקי תשובות סי' קע הע' 104) [ולפ"ז צריך לומר שהרמב"ם גם ס"ל דלאו דווקא בת"ח מיירי שהרי לא כתב דין זה בת"ח דווקא, ודו"ק] (ואמנם לפ"ז עדיין צריך להבין, מדוע השמיט הרמב"ם דין זה בשתיה דבשלמא בהיזק אפשר לומר דס"ל להרמב"ם דנשתנו הטבעים, אמנם בדרך ארץ, הו"ל להזכיר גם שתיה כדאיתא במסכת ד"א, וי"ל). והנראה ליישב ד' הרב פעלים דהרמב"ם מיירי בהלכות רפואה ולא בהלכות ד"א ולכן מש"כ 'לעולם כשיאכל ישב במקומו' וכו', כוונתו רק לההיא דמסכת גיטין, וכמו שמשמע גם מד' המגדל עוז, דהרמב"ם מיירי ברפואות שהובאו בש"ס. והקושיה השניה אפשר לישבה דהנה בהמשך דבריו כתב, 'ואפשר מהאי טעמא, אין העולם נזהרים בזה לא ביין ולא במים מפני שראו דהרמב"ם השמיט ענין זה בהלכות דעות', ע"כ. ומשמע מדבריו דמיירי רק בשתיה. וכן בבא"ח (פ' בראשית ש"ש אות כט) הזכיר רק מענין שתיה שהשמיט הרמב"ם ולא זכר כלל מענין אכילה, וצריך לומר דברישא אגב שטפיה לא דק ואה"נ כוונתו דהשמיט הרמב"ם רק ענין שתיה (וכעין זה, עי' בב"י ריש הל' יום טוב. ובהגהות והערות שם).