בענין לימוד תורה בשבת הנה הגאון הרב בא"ח כתב בספרו בא"ח (פ' שמות ש"ש בהקדמה) בשם המקובלים, דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת, אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול, ע"ש (ועי' מש"כ בזה בספר שיבת ציון שבת ח"א עמ' רלג). ומובא בהקדמת הספר רבי שמעון ותורתו בשם החזו"א זצוק"ל שאמר, שיש סברות עמוקות בתורה שאי אפשר כמעט להבינם בימות החול, ורק בשבת קודש יכולים להבינם מכוח קדושת השבת, ע"ש. כעין זה מובא באבן עזרא (שמות כ, יא) וז"ל, כי ה' קידש זה היום וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה יותר מכל הימים, ע"ש. וכן באגרת השבת לבעל האבן עזרא נאמר, בכל יום ימצאו שערי תבונה, ביומי בשבת נפתחו מאה שערים. ומובא בס' באר משה להאדמו"ר מאוזרוב זצ"ל בפ' יתרו בשם הקדמונים, עה"פ "אם ש'מוע ת'שמע ב'קול", ר"ת שבת, שאז יכולים לשמוע ולהבין את דבר ה'. ובמאירי (ביצה טז. גיטין עו. שבת קיח.) כתב שעיקר הנשמה יתירה בשבת הוא כדי להגביר כח השכל של האדם לבל יתערב בלימודו שום ערבוב, ע"ש. וכתב בספר שפת אמת (סוף פ' כי תישא), דתורה שלומדין בשבת, אין שוכחין במהרה, וכמו שרמזו זאת בזמר 'זכרו תורת משה עבדי במצוות שבת גרוסה', בתורה שגורסין בשבת אין שוכחין מהרה, כי 'יום שבתון אין לשכוח', ע"ש. וראוי לציין שבספר רמתיים צופים על התנא דבי אליהו, פירש לשון התנא דבי אליהו (פ"א) 'שבת יעשה כולו תורה', שע"י לימוד תורה בשבת, משפיע לכל השבוע שיוכל ללמוד בו תורה, ע"ש. ואולי למדו כן ממש"כ בשע"ת (סי' רצ סק"א) בשם השל"ה (מסכת שבת, פרק נר מצוה נג) שחייב אדם לחדש חידושי תורה בשבת כמש"כ בזוהר (ח"ג קעג.) דבמוצאי שבת בחזרת נשמה יתירה למקומה, שואל אותה הקב"ה, מה חידוש אמרת בתורה וכו'. ובמחזיק ברכה (שם ס"ק ד) בשם דעת חכמה (דברי חכמים, שער השבת פ"י) בשם האר"י (שער הפסוקים, פ' קדושים) כתב שאם מחדש בתורה, מעטרין לאביו באותו עולם. לכן נסמך כיבוד למצות שבת, ומי שאינו בר הכי לחדש, ילמד דברים שלא למד עד הנה, יעו"ש. עוד יעוין ביסוד ושורש העבודה (שער העליון, פרק שמיני) שהאריך במעלת חידושי תורה ביום שבת קודש, והוסיף וכתב וז"ל, ובודאי הקב"ה אינו בא בטרוניא עם בריותיו לחדש דווקא חידוש נפלא מאוד, אלא לפי שיכלו יהולל איש, איש אל משא שיכלו ורוח מבינתו יטוף, הן לברר איזה דינא דגמרא לפי האמת ע"פ פי' תוספות ומפרשים, או לחדש פי' אמיתי בפסוק של תורה, נביאים וכתובים. גם נראה לי ברור, אם חושב אדם איזה שעה ביום שבת קודש לחדש בשיכלו איזה הנהגה טובה בעבודת יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה, שיתנהג בהנהגה ישרה זו כל ימי השבוע, ולתת בהנהגה זו נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש, הן בהנהגת טהרת המחשבה הן בהנהגת הדיבור למעט בכל יכולתו, הן בהנהגות התמדת לימודו יותר מימים שחלפו ועברו, הן בהנהגות כוונת התפילה או בברכת הנהנין וכיוצא בו, אף בהנהגת אכילה ומשגל, גם במו"מ שלו, לעסוק בה על צד ההיתר, זה ברור שמלאכת מחשבת ישרה, כתורה יחשב והבורא ית"ש ויתעלה ישתעשע בחידוש זה בפמליא שלו. גם יתעטר הוא ית"ש וכל פמליא שלו וכל נשמות הצדיקים שבג"ע כמבואר בזוה"ק הנ"ל וחשב עם קונהו כאלו חידש סתרי תורה ע"ד האמת, עכ"ל. מבואר בדבריו שמלבד המעלה העצומה שיש בחידושי תורה בשבת, יש מעלה בכל מחשבה טובה והנהגה טובה שחושב ביום השבת. ואולי לפי זה גם כל מצוה או הנהגה טובה ואפילו מחשבה טובה זה כנגד אלף של חול ולאו דווקא לימוד תורה כדמוכח מדבריו. שו"ר בספר לב אליהו בהקדמה (ח"ב עמ' 38) שהגה"צ ר' אליהו לופיאן זצ"ל שמע פעם מהחפץ חיים זצ"ל (שהיה אצלו פעם ביום שבת קודש) את החשבון הזה, שקולה שבת כנגד כל התורה כולה ולכן כל מצוה שעושים בשבת שווה תרי"ג. ולפי ד' הגר"א זצ"ל שכל אות בלימוד תורה היא מצוה, כשעושים זאת בשבת מכפילים כל אות ואות במספר תרי"ג ואז אדם שיושב ולומד בשבת, הרי אין סוף למצוות שיכול להוסיף אל חשבונו ובמיוחד בימי הסליחות כשאדם חייב לחפש זכויות להטות את כף המאזניים לטובה, ע"ש. הרי שלאו דווקא לימוד תורה אלא כל שאר המצוות. אלא שמכיון שבלימוד תורה כל אות היא מצוה וכד' הגר"א, יש כאן פועל יוצא גדול מכל המצוות. ואף על כל הקשיים שיש בשבת לעסוק בתורה, אם יתפלל על זה, ב"ה יענה וכמש"כ בספר חסידים (סי' קלא) אם שואל אדם דבר שהוא שבח לבוראו, כגון על לימוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים ושופך את נפשו עליו, הקב"ה שומע תפילתו אע"פ שאין בידו מעשים טובים, ע"ש. העולה מכל האמור שכל מצוה שאדם עושה בשבת, שכרה הוא פי כמה וכמה מימות החול.
