במסכת סוטה (מ.) איתא, אין הכהנים רשאים לעלות לדוכן בסנדליהם, וזו אחת מן התקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. ובגמ' שם, נאמרו שני טעמים לדבר, הטעם האחד מפני כבוד הציבור (פירש רש"י שם ד"ה לאו שעל ידי נשיאת כפיו, בגדיו העשויים למידתו מתרוממים כלפי מעלה ונראים סנדליו לציבור, והם אינם ראויים להיראות מפני טיט שעליהם). והטעם השני, משום שמא תפסק לו רצועה בסנדלו ויחזור לקושרה, בעוד שאחיו הכהנים נושאים כפיהם, ויבואו להוציא עליו לעז שבן גרושה ובן חלוצה הוא ונתחלל לכהונה, ולפיכך אינו נושא כפיו. ודין זה נפסק להלכה ברמב"ם (פ"י מהל' תפילה ה"ו), ובטוש"ע (סי' קכח ס"ה). ולכאורה יש מקום לומר שאם אינו עולה לדוכן אלא נושא כפיו כשהוא עומד בקרקע, רשאי לברך ברכת כהנים בנעליו אשר ברגליו, שכל שאינו עולה למעלה לדוכן, אין בזה משום כבוד ציבור, וגם אין דרכו לחשוש לפסיקת רצועה שבסנדלו, שאין הציבור משגיחים כל כך בסנדלו כשהוא עומד למטה. וכ"כ הגאון רבי יהושע פרחיה הכהן בשו"ת ויקרא יהושע (הל' נשיאת כפיים, סי' א) שנראה לומר שדווקא באופן שעולה לדוכן צריך לחלוץ נעליו, אבל כשאינו עולה לדוכן אלא נושא כפיו בקרקע, אינו צריך לחלוץ נעליו, שהטעם של כבוד הציבור לא שייך אלא כשעולה לדוכן והציבור רואים את סנדליו ומנעליו, ויש בזה גנאי, אבל כשאינו עולה לדוכן, אין בזה גנאי לציבור. וגם הטעם שמא תיפסק רצועה בסנדלו שייך דווקא בעלייתו לדוכן, אבל כשאין שם עליה לדוכן, אין לחוש. ועי' בשו"ת יחו"ד (ח"ב סי' יג) שכתב שאין עליה לדוכן והיכל מעכבים בנשיאת כפיים ושכן המנהג. ושם נשאל בכהנים שנמנעים לעלות לדוכן לברך ברכת כהנים, מפני שקשה עליהם לחלוץ מנעליהם אשר ברגליהם לפני עלייתם לדוכן, האם יכולים להורות להם שיוכלו לשאת כפיהם במנעליהם אשר ברגליהם באופן שיעמדו על גבי קרקע למטה מן ההיכל. והשיב ע"פ מש"כ הגאון רבי יהושע פרחיה הכהן בשו"ת ויקרא יהושע הנ"ל, והעלה שהרוצה לסמוך על האחרונים המקילים כדי שלא יתבטל לגמרי ממצות נשיאות כפיים לברך את ישראל, שהיא מצוה רבה וחשובה מאוד, בודאי שאין מזניחים אותו. אבל המהדרים במצוות, גיבורי כח עושי דברו, חולצים מנעליהם כתקנת חז"ל, ועולים לדוכן. וכזה ראה וקדש, ע"ש. וראה עוד בספר הליכות עולם (ח"א עמ' רד). ובפרט אם עושה כן עם נעליים שאין בהם שרוכים דיש להקל ע"פ מש"כ בערוך השלחן (סי' קכח סי"ב) שמותר לישא כפיו עם נעלי בד שאין בהם שרוכים או רצועות, ע"ש. וכ"כ בהליכות שלמה (תפילה, עמ' קלב סי"א), אלא שסיים שראוי להחמיר בזה, ע"ש. שו"ר שכבנדו"ד התיר בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' יא וח"כ סי' כו).
לכן להלכה, אם אכן מאוד קר על הרצפה, כגון בנידון השאלה שלנו, רשאי הכהן לישא את כפיו במנעליו באופן שנושא כפיו בקרקע ולא עולה לדוכן. ולכתחילה ישא כפיו בנעליים ללא שרוכים או רצועות. ומ"מ אם אפשר לסבול ולהתאמץ, עדיף שיעשה כן ויקיים תקנת חז"ל.
