איתא בערובין (נה.) עה"פ (דברים ל, יב) "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא", אמר רבי יוחנן "לא בשמים היא", לא תמצא בגסי הרוח. ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים, ע"כ. ופרש"י (שם) סחרנין – מחזרין בעיירות. תגרין – בעירן במקומן, אלא נראה ואינו נראה, ע"כ. ובהגהת מהר"ב רשנבורג (שם) כתב דכוונתו שלא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים אלא במי שמשים עצמו נראה ואינו נראה, ע"ש. והיינו כוונתו למה דאיתא בגמ' (שם נד.) אמר רבי אלעזר, מאי דכתיב (משלי א, ט) "ענקים לגרגרותיך" (ד' תורה הם מחרוזת לצאוורך, וכלומר במה הם דומים למחרוזת) אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצוואר ונראה ואינו נראה, תלמודו מתקיים בידו. ואם לא, אינו מתקיים בידו. פרש"י (שם ד"ה ונראה) כשמגביה צווארו נראה מתחת זקנו ורוב פעמים שסנטרו וזקנו מכסין אותו, כך אם תלמיד חכם הוא, אינו רודף לצאת ולבוא בשוק, אלא יושב ומחזר על תלמודו, מתקיים בידו, ע"כ. ותנן (קדושין פב:) רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואיתא במנחות (צט:) שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמה יוונית. קרא עליו המקרא הזה (יהושע א, ח) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", צא ובדוק שעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה, ולמד בה חכמה יוונית. ובאבות (פ"א משנה טו) עשה תורתך קבע. ושם פ"ב (מ"ב) מרבה ישיבה, מרבה חכמה. ובפ"ד (מ"י) רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה. וביומא (יט:) איתא עה"פ (דברים ו, ז) "ודברת בם" עשה אותם קבע, ואל תעשם עראי. ובילקוט חגי (ב) שאלו אנשי אלכסנדריה את ר' יהושע בן חנניא, מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה. א"ל הרבה עשו כן ולא הועיל להם, א"ל יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) "כי ה' יתן חכמה". תני ר' חייא משל למלך שעשה סעודה לעבדיו, לאוהביו שיגר להם ממה שלפניו, מאי קמ"ל, דהא בלא הא לא סגיא. ובגמ' ברכות (ח:) והיזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו וכו'. ופרש"י שם (ד"ה מחמת אונסו) שחלה או נטרד בדוחק מזונות היזהרו בו לכבדו. ובקה"ר (א, לד) רבנן דתמן בש"ר יצחק דהכא, ור' טוביה בש"ר יצחק, לטובת אדם לומד תורה ושוכח, שאילו היה למד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה ב' וג' שנים, וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם לומד תורה ושוכחה, אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מד' תורה. ובנדרים (פא.) היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה. ופרש הר"ן (שם) היזהרו בבני עניים – להשתדל ללמדם תורה שמהן תצא תורה שאין להם עסק אחר. ועוד שדעתם שפלה עליהם, ע"ש. וברע"ב על מסכת אבות (פ"א, טו) כתב, עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי שיהיה עיקר עסקך ביום ובלילה בתורה וכשתהיה יגע מן הלימוד, תעשה מלאכה. ולא שיהיה עיקר עסקך במלאכה וכשתפנה מן המלאכה תעסוק בתורה, ע"כ. ובמאירי (שם) כתב, כלומר שתהא מלאכתך עראי וכאשר יזדמן, ותורתך קבע עד שאפי' בעת מלאכה, תהיה כוונתך למה שאתה צריך לה לקיום גופך וביתך עד שתפנה אחריה מחשבתך להתעסק בתורה ובחכמה, ע"כ. ואיתא בגמ' (ברכות לה:) א"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולי שתא. ובמאירי (שם) כתב חידוש פלא שעדיף להתעסק בשני חודשים אלו במלאכה ופרנסה, כדי שכל השנה יתעסקו בתורה לבד, שזה עדיף מלהתעסק בצרכי פרנסה כל השנה אפי' מעט יחד עם לימוד (ומכאן תשובה לישיבות עם לימודי חול, שאי אפשר לזכות לכתר תורה אלא אם שקוע לגמרי בתורה לבד. ועי' בספר פשט ועיון עמ"ס ברכות להגר"מ שטרנבוך שליט"א). ובירושלמי (ברכות סח.) תני רבי שמעון בן יוחאי אומר, אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאוד, עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם. מ"ט הפרו תורתך עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר בשעה דמכנשין בדר. ובשעה דמבדרין כנוש. וכן היה הלל אומר, אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר. ואם לאו, כנוש. אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום. רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה, כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין, ע"כ. ובמאירי עמ"ס הוריות (יג:) כתב, עם היותו נשמר מהמאכלים הגסים הידועים בטימטום ובשכחה, ועם היותו שוקד תמיד ועושה תורתו קבע, ולא יפזר נפשו בעסקי העולם, רק כפי הצורך ההכרחי. וישים על ליבו תמיד, שכל העושה תורתו קבע ומלאכתו עראי, זו וזו מתקיימת בידו. ושאר דברים הנזכרים הנה, אם להזכיר אם לשכחה, קצתם דברים נעזרים בעזר הטבע, וקצתם דברים המוניים נמשכים אחר קצת אמונות, היו אז מפורסמות ביניהם פרסום כללי. וקווי ה' יחליפו כח, יבטחו בה', אין מחריד אין שטן ואין פגע רע, ע"ש. והנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' מד) במכתבו למחזיקי הדת, כתב וז"ל, באשר זו דרכה של תורה שאין עמלה ותכליתה מתקיים אלא במי שמפנה כל ראשו בה, ונפש עמל, עמלה לו, ומסייעו לזכות בה, ואי אפשר להיות גדול בתורה שעה שעוסק בדברים אחרים, וכל גדולי תורה שהמה גם חכמים בלימודי חול, אינם אלא שנתעסקו בלימודי חול קודם ששקעו ראשם בתורה הקדושה, או אחרי שכבר נתגדלו מאוד בתורה, אבל ביחד, אי אפשר להגיע לתכלית הלימוד, ע"כ. ובספר חומת הדת (פרק עשרים) לח"ח זצ"ל כתב, ולמה הדבר דומה לאחד שמחזיק בית מלון לאורחים ובהם חדרים מחדרים שונים, יש מקחו רובל אחד ליום, ויש למחציתו, ויש גם כן פרוזדור שלנים שם אנשים פחותים עבור כמה 'קאפיק'ס' ליום. והנה מדרך העולם שאותם החדרים היקרים שעיקר חיי בעל האכסניא הוא מהם, עליהם הוא מסתכל בעצמו בשבע עיניים לבל יחסר לאורחים מאומה, ולמלא רצונם בכל אשר ישאלו, ועל אלה שלנים בפרוזדור אינו מסתכל אלא רק לפרקים. ומי שירצה להתנהג להיפך מזה, בין הכסילים יחשב, ויכיר חסרון הנהגתו בבוא עת התשלומים שאז ישיבו לו כפעולו. והנמשל מובן מאליו על ענייני עבודת ה', שמזה נשפע לו החיים בעולם הזה ובעולם הבא וכדכתיב "כי היא חייך ואורך ימיך" (לעולם שכולו ארוך) ועליהם אינו מסתכל רק לפרקים, ועל דבר ענייני העולם הזה שהוא הפרוזדור והוא כלה ונפסד לבסוף, הוא מסתכל בשבע עיניים שלא יחסר מן הלוקסוס מאומה, והוא דומה למה שאמר הכתוב (קהלת י, ז) "ראיתי עבדים רוכבים על סוסים, ושרים הולכים כעבדים על הארץ". וגם בזה יכיר חסרון הנהגתו בבוא עת התשלומים, וכמו שאמרו חז"ל עה"פ (במדבר כג, כג) "מה פעל אל", עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת, מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, אז יכיר כל אחד מה שלפניו, וכמו שאמרו כל העושה תורתו של הקב"ה עיקר בעולם הזה, עושין לו עיקר לעולם הבא. וכל העושה תורתו של הקב"ה טפל בעולם הזה, עושין לו טפל לעולם הבא. אשרי האדם המתבונן בכל זה בעודו בחייו, ואז ייטיב לו ה' בזה ובבא, ע"ש. וגדולה מזו ראינו שרבותינו הקפידו גם אם מבטל תורתו כדי להתעסק בצרכי ציבור כדאיתא בשמו"ר (וארא ו, ב) עה"פ (קהלת ז, ז) "כי העושק יהולל חכם" המתעסק בצרכי ציבור משכח תלמודו. אמר ר' יהושע בן לוי, שישים הלכות למדני רבי יהודה בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי ציבור, ע"ש. הרי אף שהפסיק מלימוד תורתו כדי להתעסק בצרכי ציבור, מ"מ נשתכח ממנו תלמודו. וע"ע במפרשים על הפסוק בסוף מגילת אסתר (י,ג) "ורצוי לרוב אחיו". ועי' בזה בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' פא).
