בשו"ת יחו"ד (ח"ד סי' כא, וע"ע בחזו"ע ברכות, עמ' תק והלאה) הביא כמה ראשונים ואחרונים דס"ל דברכת 'המפיל' הוי ברכת השבח וההודאה ונתקנה על מנהגו של עולם, וא"כ לשיטתם אין איסור הפסקה בדיבור בין ברכת 'המפיל' לבין השינה. וז"ל מרן זצוק"ל בספרו חזו"ע (ברכות, עמ' תקיא בבאו') מי שקרא קריאת שמע על המיטה ובירך גם 'המפיל' ונדדה שנתו מעיניו ורוצה לקום ללמוד תורה עד שיבואו לו חבלי שינה, רשאי לעשות כן ללמוד תורה כרצונו ואין בזה שום חשש. ולפחות מותר לו לעי' בספר וללמוד בו ע"י הרהור בלב דהרהור לאו כדיבור דמי וכמש"כ כיו"ב הרמ"א (סי' סח) והפרי החדש (שם). ואע"פ שהרב מנחת אהרון (כלל ה סי' לד) כתב שעיון בספר אין זה נחשב הרהור בעלמא שאי אפשר שלא יוציא בשפתיו. וכיו"ב כתב הגאון יעב"ץ במור וקציעה (סי' מז). וכ"כ בפתח הדביר (סי' מז סק"ב). וע"ע בשו"ת מעשה אליהו מני (סי' שמ ושמא), ע"ש. מ"מ אין זה מוסכם וכדמוכח מד' הרמ"א והפר"ח (סי' סח) הנ"ל. ובנ"ד שהיא חומרא בעלמא, יש להקל. וכ"כ בשו"ת תולדות ישראל (סי' סה אות ב). ובשו"ת משנה הלכות (חי"ג מה"ת סי' לד). ויחזור לקרוא קריאת שמע כשיחזור לישון על מיטתו ותבוא עליו ברכת הטוב. וכ"כ בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח סוס"י תקפח). וכרגע נ"ל ספר חוט שני חאו"ח להרה"ג ר' ניסים קרליץ וראיתי לו (שם, עמ' שג) שכתב שאם בירך 'המפיל' ולא היה יכול להרדם והסיח דעתו מלשון עוד, יכול לדבר (וכ"ש ללמוד), ע"כ ע"ש. ולענ"ד דכל מה שהיקל כאן מרן זצוק"ל הוא דווקא בלימוד דאם נורה לו שאסור ללמוד, חומרא דאתי לידי קולא הוא, דימנע מללמוד ויתבטל מלימוד תורה (וגם כאן רואים שהרב נתן עדיפות להרהר מאשר לדבר) אבל להתבודד, אף שהדיבור יש בו מצוה שעורך חשבון נפש, בודאי צריך לחוש לכתחילה ולא לדבר וכמוכח משו"ת יחו"ד הנ"ל שהתיר לדבר רק שיש צורך, והכא אפשר לערוך חשבון נפש בהרהור ולמה ידבר ויכניס עצמו במחלוקת, ורק היכא שיש הכרח גמור נראה שהרב התיר כדמוכח בתשובתו ביחו"ד (שם). ומה שהביא באחרונה ד' הגר"נ קרליץ הוא בעיקר לסייע למש"כ ברישא דלד' תורה שרי. כנ"ל, דאם לא כן, דבריו יהיו סותרים למש"כ ביחו"ד. לכן להלכה, אין לערוך התבודדות ע"י דיבור לאחר שבירך ברכת 'המפיל' בשם ומלכות, אלא יהרהר בחשבון נפש ללא אומר וללא דברים.
