טעה בברכת האירוסין

מובא במסכת כלה [פ"א ה"א] מניין לברכת חתנים מן התורה ,שנאמר: "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה" וגו'. וכתבו התוספות בכתובות [ז' ב' ד"ה שנאמר] דאיירי בברכת אירוסין. והנה אמרינן בשו"ע [אה"ע סימן ל"ד סע' א', ורמ"א שם] כל המקדש אשה, בין על ידי עצמו בין על ידי שליח, לפני שמקדש מברך: 'אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות, ואסר לנו הארוסות, והתיר לנו הנשואות על ידי חופה וקידושין, ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין'. והנה יש לחקור האם הברכה הנ"ל היא ברכת המצוות או ברכת השבח. ויש לזה כמה נ"מ:

אכן, מצאנו דנחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש, דהנה כתב הרמב"ם [פ"ג הל' אישות הכ"ג] דכל המקדש אשה, צריך לברך קודם הקידושין, ואחר כך מקדש, כדרך שמברכין קודם כל המצות. חזינן דהוה ברכת המצוות. [ומה שמברך המסדר קידושין, אינו אלא להוציא את החתן ידי חובה, וחשיב המסדר בר חיובא, דהרי היה יכול לקדש בעצמו, ואם כן יכול להוציא, וכמו בכל ברכת המצוות]. אמנם הרא"ש בכתובות [פ"ק סי' י"ב] חולק, וכתב דברכה זו אינה ברכה לעשיית המצוה, דלא נתקנה ברכת המצוות על מצוה זו, [עיין שם שביאר הטעם], אלא הוה ברכת השבח, לתת שבח להקב"ה אשר קדשנו במצותיו, והבדילנו מן העמים, וצוונו לקדש אשה המותרת לנו, ולא אחת מן העריות.

לפ"ז, יש לדון האם שייך לברך ברכת אירוסין לאחר שקידש. לדעת הרמב"ם יש לומר דאינו יכול לברך אלא קודם הקידושין, וכמו בכל ברכת המצוות דקיימא לן דמברך רק עובר לעשייתן. ולכאורה כן נראה, דאטו מי שקידש אשה, כגון ע"י הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, נימא ליה שיברך לאחר מכן כל ימי חייו. אמנם לדעת הרא"ש דהוה ברכת השבח, יש לדון האם יכול לברך גם לאחר הקידושין כל שנמצא באותו מעמד.

עובדא הוה בברכת אירוסין, שבמקום לומר 'והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין', טעה ואמר 'ואסר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין', ועמדו על כך באמצע הסעודה. ויש לדון מכמה אנפי האם צריך לחזור ולברך ברכת האירוסין. האם באמצע הסעודה עדיין יכול לברך ברכת אירוסין. ולדעת הרמב"ם [שם] דהוה ברכת המצוות, ודאי דאינו יכול לברך אלא לפני הקידושין. אלא הנידון לדעת הרא"ש דהוה ברכת השבח, האם נימא דיכול לברך גם באמצע הסעודה, דעדיין הוה במעמד הנשואין.

אם החתן ספרדי ההולך לאורו של מרן הב"י אינו יכול לחזור ולברך דהא כבר קידש ואיך יאמר הברכה אחר שקידש. ואם הוא מיוצאי אשכנז יש מקום לברך כדברי הרא"ש דהוי ברכת השבח ועסוקים אכתי באותו עניין. ולהלכה נפסק בשו"ע [אה"ע סימן לד ס"ג] שלא יברך ודעת הרמ"א לברך.

וכן אם נזכר הרב בטעותו קודם הקידושין לאחר כדי דיבור, האם נאמר לו שהוא חייב לחזור ולברך ולתקן את נוסח הברכה. לכאורה יש לצדד שאינו חוזר שהרי החתימה 'מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין', כוללת גם להיתר הנשואות לנו, ואם כן שפיר דמי. אך עכ"פ נהי דחתימה איכא אבל פתיחה ליכא. ויש לדמות לברכת מעין שלוש שלא הזכיר בתחילה הגפן וחתם הגפן וכו' ואכמ"ל.

עוד יש לחקור בחתן שאינו שומע לדעת הנודע ביהודה [תניינא אה"ע סי' א'] דעיקר הברכה להוציא את החתן, ואם אין החתן שומע, אין לברך. ודן אם סגי באופן שרק הכלה שומעת האם יברך עבורה. אמנם דעת הבית שלמה [סי' פ"א] דכיון דלהרא"ש הוה ברכת השבח, אם כן מהני אף באינו שומע, ובאמת תיקשי על הנודע ביהודה, הרי הרמ"א נוקט כדעת הרא"ש דהוה ברכת השבח, ואם כן נימא דמהני אע"פ דאינו שומע. אך יש לומר דסובר הנודע ביהודה, דאע"פ שלדעת הרא"ש הוה ברכת השבח, מכל מקום הך ברכת השבח רמיא רק על החתן.