כתב בספר חסידים (סי' תס) נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום, והיהודים מקפידים על כך, ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו, ע"כ. ועי' בספר ברית עולם (שם) למרן החיד"א שכתב דלכל המנהגים אין אדם קורא לבנו בשם עצמו. אבל ראיתי במקום איש יהודי ושמו מרדכי וקרא שם בנו מרדכי והיה זר בעיני מאוד, ע"ש. וראה שם במקור חסד להרב מרגליות שהביא ראיות מהתלמוד ראשונים ואחרונים שהיו קורים לבנים בשם אביהם ואף היתה סגולה שמי שלא יתקיימו לו בנים כאשר יוולד לו בן יקראו הבן בשם אביו ואז יתקיימו בניו, ע"ש. והסבירו הטעם שלא קורים לבן בשם האב משום שאם יהיה לאב עוד בנים אחרים אסור יהיה להם לקרוא את זה בשמו שהוא כשם אביהם (ואולי לפי טעם זה יהיה אפשר להסביר מדוע לא הקפידו בכך והוא משום שאפשר לקרוא לבן בשם קיצור כגון אם קוראים לאבא יעקב יקראו לבן קובי, ונמצא שלא יהיה בכך איסור משום שאינם שמות שווים). עכ"פ אתה הראת לדעת שאין בזה איסור. וכל שכן כאן שמדובר בשמו השני של האב ולא נקרא כך בפועל כך אלא קראו לו בשם השני בעת הברית וכן נקרא בתעודת זהות ותו לא מידי, אין בזה איסור. שו"ר בספר אשרי האיש (להגרי"ש אלישיב, יו"ד ח"ב עמ' עב) שכתב שאין קפידא אצל הספרדים בכהאי גוונא (כגון שהאבא נקרא ישעיה מנחם ורוצים לקרוא לבן מנחם אהרן על שם הסבא), אבל האשכנזים צריכים להקפיד בכהאי גוונא, ע"ש. ולכן להלכה, בשאלה שלנו אין בזה איסור ויכולים לקרוא לילד בשם השני של הבעל ובפרט שלא משתמשים בדרך כלל בשם השני של הבעל.
