נישואין אזרחיים לעניין גט

בספר אוצר הפוסקים [סימן כו] הביא בשם המנחת יחיאל [ס"ק ג] האומר שבכל נישואין אזרחיים, דהיינו שנעשים ברשויות המדינה בחו"ל, יש ספק בקידושין, שהרי על פי הערכאות הם כותבים שטר נישואין שכתוב בו כל מיני לשונות התופסים מדין תורה, ונהי שעכו"ם כתב את השטר הזה, מ"מ הרי כתב הב"ש [לעניין כתיבת הגט ע"י עכו"ם] שאם ישראל עומד על גביו, הוי ספק גט ע"ש. ולא זו בלבד אלא חידש המנחת יחיאל שאפילו אם לא היו עדים בכל המעמד הלזה יש ספק קידושין, כיון שכתב ידו של החתן מהני לפי איזו שיטה בפוסקים. יעוין שם.

ולא זכיתי להבין דבריו, דבשלמא אם עומד על גביו מי שמבין בענייני קידושין, החרשנו. אבל כאן עומדים בעל ואשה שאינם מבינים כלום מענייני קידושין וכדומה, וכי זה יקרא 'עומד על גבו', הם בעצמם דינם כעכו"ם לעניין זה וצל"ע. והביא עוד בשם הזקן אהרון [ח"ב סימן קג] שהעלה שאין להוציא אשה בקידושין אזרחיים בלא גט, דיש לחוש להאומרים שיש כאן קידושין ע"י שטר וגם ע"י יחוד. ע"ש. אמנם, למעשה רוב הפוסקים מאחרוני הזמן לא חששו לכך אם מדובר בזוג שחיו חיי הפקרות, וכנזכר בתשובת הריב"ש [סימן ו'], וכ"כ הגרע"י זצ"ל בשו"ת יביע אומר [ח"ו אה"ע סימן א] דלרוב הפוסקים אין חוששים כלל לזוג שחיו בהפקרות, ואינם צריכים גט כלל מעיקר הדין, ורק לרווחא דמילתא נהגו ליתן גט לחומרא. ולכן כשיש חשש עיגון וכדומה, או שהתגרשו והתחתנה עם אחר, ואח"כ שוב התגרשו ורוצה לחזור לראשון, כל כה"ג יש להקל בפשטות שאין כל תוקף לנישואין האזרחיים ויכולה לחזור לראשון.

זוג שהיו נשואים בחוקות הגויים מחמת פחד ושמרו תו"מ בצנעה

מובא ברמ"א [אה"ע סימן כו ס"א] בדין מומר שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח"כ, דאין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אף על פי ששהה עמה כמה שנים וכו'. וכעין זה מבואר בשו"ע [שם סימן קמט ס"ו] גבי איש ואשה שהמירו לעבודת כוכבים, באונס הגזירות, ונשאו זה לזה בחוקות עובדי כוכבים, אף על פי שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל, יעו"ש. אלא שכתב החלקת מחוקק [סימן כו ס"ק א] שכל זה מיירי במומר, דתלינן הואיל ויצא מן הכלל בכל עבירות שבתורה, ודאי עושה בעב"ז ובהפקירא ניחא ליה, אך אנוסי הזמן, אם נודע עליהם שהיו שומרים מצות בצנעה, ונשא אנוס אנוסה לשם אישות, אף שנשאה בחזקת הכותים, יש להתיישב היטב, אם לא נאמר דודאי לא עשה בעב"ז, דהא נתיחדו בפני הרבה אנוסים לשם נשואין, וכל הטעמים שכתב בתרומת הדשן לא שייך הכא, ובפרט אם היו נזהרים בנידה ובמקוה טהרה שהוא אחד מן הטעמים שכתב הריב"ש, ע"כ למעשה אין להקל באיסור א"א חלילה, יעו"ש.

למעשה, הביא בספר חשוקי חמד [כתובות עג, א] שהאריכו גדולי הדורות בשאלה זו. ויעוין גם בצפנת פענח [סימן א – ד] ובבית זבול [תשב, סימן כז], שהעלו שמעיקר הדין כאשר יכלו לינשא כדין ולא נישאו כדין, או שלא שמעו מעולם על קידושי ישראל, מעיקר הדין אין חוששים לקידושין, אלא שהצריכו גט לחומרא, אבל כאשר רצו לקיים המצוות, אלא שהיו אנוסים מלקדש, יש לחוש לקידושין מעיקר הדין על פי דברי הח"מ הנ"ל.