דברי הגמרא שייכים בכל מצוות עשה ולאו דווקא במצוות ציצית. המקור לכך נמצא בספר חרדים (בהקדמה) שכתב, ויש מצוות עשה שלא יתחייב אדם בהם כי אם בסיבה כגון מזוזה, שמי שדר באוהל פטור מן המזוזה, וכן אם ידור בבית שחסר אחד מן עשרה תנאים שצריך שיהיה בו כדי שיתחייב בה כדכתב רמב"ם. וכן מצוות מעקה צריך תנאים כדי להתחייב בה. וכן ציצית וכו'. ובתרומה ומעשר בחוצה לארץ האדם פטור, וגם בארץ ישראל פעמים דפטור כמבואר בגמרא. וכן מצות נתינת שכר שכיר ביומו, שאם לא ישכור אדם שכיר אין כאן מצוות נתינה. ופעמים שלא תבוא הסיבה לאדם כל ימיו, ונמצא שלא עשה אותה מצווה לעולם, וכן כל כיוצא במצוות אלו, אין בית דין של מטה מענישין את האדם למה אינו משתדל להביא עצמו לידי חיוב כדי לקיים אותן, אבל בית דין של מעלה מענישין עליהם כשיש חרון אף בעולם, והביא דברי הגמרא במסכת מנחות הנ"ל. ועי' מה שהביא בזה בספר בירור הלכה קמא (עמודים קכד-קכה). ובקונ' מעשה המצוה להרב צבי כהן, כתב בענין זה, ויל"ע בגדר הענין, דממה נפשך, אם מחוייב לקיים את המצוה אמאי לא יענש שלא בשעת עידנא דרתחא, ואם אינו מחוייב לקיימו א"כ לא יענש כלל אפי' שלא בשעת עידנא דרתחא. ונראה שנחלקו הראשו' בגדר דין זה וכדלהלן. התוס' ערכין דף נ כתבו אהא דאמרי' התם הכל חייבין בציצית דמיירי כשיש לו בגד של ארבע כנפות אבל אם אין לו אינו מחוייב לקנות. ואע"ג דא"ל מלאכא לר' קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה, כלומר וכי אתה מבקש עלילות להפטר מציצית, כדמפרש התם, א"ל ענשיתו אעשה א"ל בעידן ריתחא ענשינן היינו דוקא באותן הימים דכל הטליתות היו בת ארבע כנפות איכא עונש לאותו שמשנה אותו להיפטר, אבל בזמן הזה שרוב הטליתות פטורין – אין עונש למי שאינו קונה ארבע כנפות ע"כ. ובשיטמ"ק הוסיף בשם הרא"ש וז"ל: מיהו צריך להשתדל לקיים כל המצוות, וכי משה רבינו היה תאב לאכול מפירות הארץ אלא מצות התלויות בארץ וכ"ש מצות ציצית שהיא שקולה כנגד המצוות ע"כ. ומבואר מדברי התוס' והרא"ש שאע"פ שראוי לאדם לקנות בגד ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית, וכמו שמשה היה תאב ליכנס לארץ בשביל לקיים את המצוות התלויות בה, מכל מקום אין זה סיבה להעניש את מי שאינו מקיים מצוה זו, אלא דבזמן הגמ' היה מנהג כולם ללבוש בגד ד' כנפות ולכן אם משנה כדי להיפטר נענש. וכ"כ הרא"ש מו"ק פ"ג סי' פ' ובתוס' רא"ש ברכות יח והגה"מ פ"ג מציצית הי"א וכ"כ הב"י ריש סי' כ"ד בשם הסמ"ג עשה כ"ו והמרדכי מנחות סי' תתקמ"ה, ועד"ז כתבו התו"י שבת לב ד"ה בעוון עי"ש . וכן נראה מפירוש רש"י במנחות, שפירש: אלא ה"ק טצדקי למפטר עצמך מציצית תבקש תחבולות לפטור עצמך מציצית' ומשמע שהעונש הוא על מה שמשנה את הבגד בשביל להיפטר ולא על עצם בטול המצוה. וכעין שיטה זו נראה שסבר בעל העיטור, דכתב בהלכות ציצית ש"ב ח"א דף עג שהעונש הוא על העילות שעושה ומכוון לפטור עצמו מציצית, אך כתב שדוקא כשמפקיע עצמו לגמרי מהמצוה נענש וכמו שאמר המלאך לרב קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה, והיינו שפוטר עצמו בין בקיץ ובין בחורף, אבל אם לובש לפעמים אינו נענש. ומשמע שטעמו הוא שאין ראוי לאדם לפטור את עצמו מקיום מצוה באופן קבוע, ואם עושה כן נענש בעידנא דריתחא. והיעב"ץ במור וקציעה סי' כ"ד כתב להיפך, דודאי רב קטינא לא חשיד שלא היה לו כלל בגד ד"כ, אלא שהיה פוטר עצמו מללובשו כל היום תדיר בסבות של חום וקור וע"ז הוכיחו המלאך וסיים וממילא נלמוד שמי שאין לו כלל עדיף דלא מזלזל א"נ כי לית ליה לגמרי ודאי מחמת שאין ידו משגת לעשות לו בגד ד"כ ואנוס הוא כה"ג ודאי לא ענשי' אעשה דלאו חובת גברא, ועוד דאניס', ע"כ. ולדעתו העונש הוא אפי' אם רק לפעמים אינו מניחו.
