אומנם המנהג פשט בזמנינו לקדש בלילה, וכבר העיד הג"ר דוד שפרבר מגדולי רבני רומניה בדור הקודם בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סימן קעב) שכך נהגו חסידים ואנשי מעשה לעשות חופה בלילה, מכל מקום בהרבה מקומות נהגו לקדש דוקא ביום מכמה סיבות לכן אין לכם לשנות מנהגכם המיוסד על דברי הרא"מ ומהר"י מינץ ועוד גדולים.
מקורות:
בגמרא קידושין בכמה דוכתי, בדף ה' ע"א ודף ט' ע"ב ובדף מ"א ע"א משוים חכמי הגמרא את דיני כתיבת ומסירת שטר הקידושין לדיני כתיבת מסירת הגט מגזירת הכתוב (דברים כד, ב) "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר", מקיש הוייה ליציאה.
מכאן יצא רבינו אליהו מזרחי בתשובותיו (שו"ת מים עמוקים ח"א סימן ל"ו) לדון אודות כשרות גט שניתן בלילה ואחר שהביא דעת רבי אליהו הראשון שפסק להכשיר הגט מטעם שסבר שנתינת גט דומה לגמר דין שכשר בלילה, האריך הרא"מ להוכיח מכמה סוגיות שמשפט מסירת הגט חשוב כתחילת דין, ותחילת דין פסול להעשות בלילה. לכך נוטה דעתו לפסול הגט כדרך שפסל הרמב"ם בפרק ד' מהלכות יבום וחליצה (הלכה ה') חליצה שנעשית בלילה [וכך נפסק בשו"ע אהע"ז סימן קסט סעיף ו, ובסדר חליצה בקצרה סעיף י"א]. ובסיום דבריו כתב הרא"מ: "ומגמגם אני על הקדושין, משום דכתב ויצאה והיתה, ויש צדדין בדבר ולא אכתוב עד אראה מה שישיבוני רבותי על הגט". ומשמעות דבריו שאם יסכימו עימו רבותיו לפסול הגט, יעלה מסקנתו משם לפסול גם קידושין שנעשו בלילה, לפי שהוקש הוייה ליציאה.
ובשאלת גט הניתן בלילה הפליגו רבותינו הראשונים, שדעת המרדכי (יבמות סימן פו ובגיטין סימן תסז) שמותר לגרש בלילה אפילו לכתחילה. אולם בתשובת אור זרוע (סימן תשמ"ה) פסק שאשה שקיבלה גיטה בלילה אינה מגורשת. וכתב בתרומת הדשן (סימן רמ"ח) שראה לאחד מן הגדולים שהפליג לפסול גט שניתן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אף על פי שהיה עודנו יום. וכך פסק מהר"י מינץ (בסדר הגט סימן נז ובסימן ע) לפסול גט הניתן בין השמשות. והטעם כתב בבית יוסף (סימן קל"ו) משום דהוי כדין ואין דנין בלילה. ואף שהרמ"א בדרכי משה (סימן קכג אות ג) תמה עליו וכתב: "ולא ידעתי מה ענין דין לגט ושום אחד מן הפוסקים לא חילק להקפיד בכך", העלה להלכה בשו"ע סימן קכ"ג סעיף ה' כדעת מהר"י מינץ שאין מגרשין בלילה, ומסיים: "ולכן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אף על פי שעדיין היום גדול, אין לגרש".
מכאן תעלה המסקנה בשיטת הרא"מ לפסול קידושין שנעשו בלילה, לפי שהוקש הוייה ליציאה, ולא זו בלבד אלא מדברי הרמ"א יעלה עוד להקפיד שלא לקדש אחר שהתפללו הקהל ערבית.
אלא שיש לעיין בדקדוק לשון הרא"מ, שפתח וכתב: "ומגמגם אני על הקדושין, משום דכתב ויצאה והיתה, ויש צדדין בדבר". ומסיים: "ולא אכתוב עד אראה מה שישיבוני רבותי על הגט", האם כוונתו במה שכתב 'ויש צדדין לדבר' שאכן הוא מפקפק על חידושו המדמה את דין קידושין לגיטין בענין זה, ואם כן צריך עיון אלו צדדים יש לשלול הדימוי אחר שגמרא ערוכה היא לדמות הויה ליצאה. או שכוונתו על עיקר הנידון שעוסק בו אם יש לפסול גט הניתן בלילה, אבל על הדימוי בין קידושין לגיטין אין פקפוק.
אלא שהפותח במקור דברי הרמ"א בתשובת מהר"י מינץ (סימן נ"ז) יראה שכך כתב: "אשה שקבלה גט בלילה אינה מגורשת וספק אם הם קדושין". הרי שצדדי הספק הם בגדרי ההיקש. ובזה יתבאר מה שכתב הרא"מ יש צדדין לכאן ולכאן, האם היקש קידושין לגירושין מלמד אך על קידושי שטר, או גם על קידושי כסף. ואם מלמד רק על פרטי דיני כתיבת השטר, היינו שיכתב לשמה וכדו' או גם על זמן נתינתו, שינתן ביום ולא בלילה.
אומנם בב"י סימן קנ"ד העלה להתיר בשעת הדחק כתיבת ונתינת גט אפלו בלילה, וכך הביא בבאר היטב (אבן העזר סימן קכג ס"ק ט) דעת מהרח"ש (בתשובה סימן ל"ב) והרדב"ז (ח"ד סימן פ"ד) ופר"ח (ס"ק י"א) שהתירו גט הניתן בלילה, מכל מקום מכדי ספיקא לא נפקינן, לכן כתב כנסת הגדולה (אבן העזר סימן כ"ו הגה"ט אות ז') אחר הביאו את דברי הרא"מ "ופה היה מנהג קבוע לקדש בלילה ובטלתי המנהג". [ועיין בפת"ש אהע"ז סימן כ"ו סק"ז) שתמה על הבאר היטב שבסימן כ"ו הביא רק את דעת הרא"מ וכנסת הגדולה והשמיט מלהביא את כל הפוסקים הנ"ל המכשירים גט הניתן בלילה וכ"ש קידושין].
מכאן תמה בשער המלך (בפ"א מהל' גירושין ה"א) על דעת הפנים מאירות (ח"ב סימן ל"ה) שכתב על תשובת תלמיד חכם שהורה שאין לקדש בלילה וז"ל: "תשובה זו אין לה שורש וענף ובינותי בספרים ולא מצאתי שום גילוי לא בגמרא ולא בפוסקים", וכתב שער המלך: "ויש לתמוה הן על השואל הן על הרב ז"ל איך אשתמיט מינייהו דברי ר"י מינץ והרא"ם ז"ל", וכו'.
אולם למעשה סתר שער המלך את דעת הרא"מ ומהר"י מינץ מכח קושיית בעל ספר גט פשוט (סימן קכ"ג ס"ק כ"א) מהאמור בגמרא קידושין דף י"א ע"א: "אלא מעתה כגון הני בנתיה דר' ינאי דקפדי אנפשייהו ולא מקדשה בפחות מתרקבא דדינרי, הכא נמי דאם פשטה ידה וקבלה חד זוזא הכא נמי דלא הוו קידושין. אמר ליה פשטה ידה וקבלה חד זוזא, לא קאמינא, כי קאמינא דקדשה בלילה". ועוד הביא ראיה מקושיית הגמרא שם דף ח' ע"א: האי דינר של נחושת היכי דמי, אי דידעה הא סברא וקיבלה. לא צריכה שיהבה ניהלה בלילה כו'. הרי מפורש בגמרא שמקדשין בלילה. עוד הקשה, שהרי בירושלמי (קידושין פרק א' הלכה א') מפורש שלא הוקש לגיטין אלא קידושי שטר, וכך היא דעת הר"ן (ריש פרק האומר בריש פרק האיש מקדש קמא) הרשב"א (בתשובותיו סימן אלף רכ"ו ובחידושיו לגיטין דף י"א ובחידושיו לקידושין דף ב'). על כן מכריח שלא נסתפקו הרא"מ ומהר"י מינץ אלא לגבי קידושי שטר, אבל לא גבי קידושי כסף, ובזה יתיישב מה שכתב בשו"ת פני מאירות שאין ענף ושורש למה שהורה אותו ת"ח שלא לקדש בלילה.
אלא שיש להעיר שכל דבריו מתבססים על דברי הירושלמי והראשונים הסוברים שדוקא דין קידושי שטר הוקשו לגיטין, אולם בבאר היטב אבן העזר סימן ל' (סק"ח) ובפתחי תשובה (שם סימן כ"ז סק"ג) הביא דעת מהרי"ל (בתשובותיו סימן ע"ח הובא ג"כ) שנאמר היקש הויה ליציאה גם כלפי קידושי כסף, ומטעם זה כתב שפשוט בעיניו שהאומר לאשה טלי קידושיך מעל גבי קרקע אינה מקודשת, והביא דעת החתם סופר (ח"א סימן פ"ב) שחשש לדבריו. ועל פי זה יתבאר שבעיקר זה נסתפקו הרא"מ והמהר"י מינץ, אם הלכה כדעת הסוברים הוקש הויה ליציאה בקידושי כסף, וכבר נתבאר שדעת הרבה ראשונים לפסול גט הניתן בלילה, ובזה יתיישב מה שעשה בעל כנסת הגדולה מעשה לבטל המנהג שפשט במקומו לקדש בלילה.
אלא שיש להעיר, שמאחר ששורש הספק שנתספקו בו הרא"מ והמהר"י מינץ מתבסס על דין גט הניתן בלילה, לכאורה יש לומר שלדעת מרן השו"ע אין שום פקפק בקידושין בלילה, כי מתוך שהשמיט מלהביא בשו"ע דין גט הניתן בלילה משמע שכך דעתו להלכה שגט הניתן בלילה כשר כמשמעות דבריו בב"י סימן קנ"ד. ומכאן שכל הספק בנידון שבפניו הוא אך לדעת הרמ"א וסייעתו הפוסלים גט שניתן בלילה.
אלא שגם מדברי הרמ"א סימן של"ט משמע שדעתו להלכה שאין לפקפק בקידושין שנעשו בלילה. שאחר ההלכה המובאת בשו"ע שם סעיף ד' שאין מקדשין בשבת כתב הרמ"א: "ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים. ואפשר דהוא הדין הכניסה לחופה שרי. ואף על גב דלא קי"ל הכי, מכל מקום סומכין על זה בשעת הדחק, גם כי גדול כבוד הבריות. כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, דעושין החופה והקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הכינו לסעודה ולנשואין והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז, ומ"מ לכתחלה יש ליזהר שלא יבא לידי כך". ופשטות דבריו שענין הזהירות היא שלא להגיע למצב קידושין בשבת, ואינו מפקפק על עצם הקידושין הנעשים בלילה.
וכך מדקדק בברכי יוסף (אבן העזר סימן כ"ו אות ד) מלשון הרמב"ם בפרק י' מהלכות אישות הלכה יד) שכתב: "מותר לארס בכל יום חול אפילו בתשעה באב בין ביום בין בלילה", ו'אירוסין' לדעת הרמב"ן הם 'נישואין'. וכך היא משמעות דברי הסמ"ג (עשין מח) דמהני קידושין בלילה. וכך היא דעת המהרש"ל בים של שלמה (כתובות פרק א' אות ב') שמקדשין בלילה.
אולם לענין מעשה חששו גדולי הפוסקים לדעת הרא"מ ומהר"י מינץ, וכך ראינו לרבי עקיבא איגר בתשובותיו (תנינא סימן ע"א) שאף שהאריך גם הוא להביא ראיותיו מגמרות מפורשות שמהני קידושין בלילה כתב ראוי ונכון לקדש ביום לחוש לספיקא דהרא"ם. וכך ראינו למהר"ח פלאג'י בשו"ת נשמת כל חי (ח"ב סימן ב') שכתב שאם עבר וקידש בלילה יש לחוש לקידושין. משמע שלכתחלה ראוי ונכון להקדים את הקידושין קודם השקיעה כדי לחוש לסברת הרא"מ ומהר"י מינץ. וגם ראינו למרן החיד"א בברכי יוסף אבן העזר (סימן כו סק"ג) שמחזק יד הפוסקים לחוש שלא לקדש בלילה, ואומנם מסיים שמדברי הרמב"ם משמע שמקדשים בלילה, מכל מקום בברכי יוסף אורח חיים (סימן קל"א אות ה') כתב שמנהג ארץ הצבי שעורכין 'הנישואין' סמוך לתפלת השחר או לתפלת מנחה. וכך העיד בספר פרי האדמה (חלק ד' דף כב) שמנהג ירושלים היה להקפיד שלא לקדש בלילה. וכך כתב בשער המפקד (הלכות נישואין סעיף ה'). וכך העיד בספר נהר מצרים (הלכות קידושין) על מנהגם. וכך העלה בשו"ת לבושי מרדכי (חלק ב' סימן נב) שראוי לקדש דוקא ביום מטעם נוסף, מצד חתימת העדים על הכתובה, דקיי"ל קיום שטרות אינו אלא ביום כמבואר בשלחן ערוך (חו"מ סימן מו ס"ד).
מכאן תעלה המסקנה שאומנם מצד ההלכה הצרופה יש להתיר לקדש בלילה כמשמעות סוגיות הגמרא ורבותינו הראשונים ואחריהם גדולי הפוסקים מרן המחבר והרמ"א, מכל מקום נהגו בכמה קהילות להחמיר בזה.
ובזה יתישב מה שפסק בשו"ת רב פעלים (חלק א' חלק אבן העזר סימן ו') שאין לחוש בקידושין של לילה אם הם של כסף, וכתב שאפילו מדת חסידות ליכא בזה. וכתב שכן המנהג פשוט בבגדאד לקדש בלילה תמיד, ואין פוצה פה ומצפצף כלל. וכתב בשם הרה"ג רבי ראובן דוד נאוי ז"ל, שמעולם לא נסתפקו הני רבוותא אלא בקידושי שטר, דבהאי הוא דאיתקש הויה ליציאה, ולא בקידושי כסף, וכמ"ש הר"ן בריש קידושין, דבכסף לא בעינן דומיה דיציאה. וכך העלה בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אבן העזר סימן י' אות ד') שמותר לקדש בלילה.
ובספר נתיבי עם (עמ' קעג) תמה מדוע אין מדקדקים לקדש קודם השקיעה. והשיב לו הגר"י יוסף (ילקוט יוסף שובע שמחות א הערות פרק ג' – הנהגות החתן ביום החופה אות טז) שנהגו כך כדי לעשותו ברוב עם. ובספר בית ישראל כתב טעם למה שנהגו שלא להקפיד בזה, מפני שרצו לקדש בשעה שנראים הכוכבים והלבנה זורחת לסימן טוב.
