שטיפת פירות בבית הכסא

בזוה"ק בראשית [דף י ע"ב] איתא: רוחא חדא אית בבית הכסא דשרי תמן, ואתהני מההוא לכלוכא וטינופא, ומיד שרי על אינון אצבעאן דידוי דבר נש. ע"ש. והוכיח מכאן השלמי צבור [די"ח ע"ב] שבשעת הדחק מותר ליטול ידיו אחר צאתו מבהכ"ס, ממים שהוכנסו בכלי לבהכ"ס, דאי משום לתא דטומאה ורוח רעה אין רו"ר שורה בעצים ובאבנים, שאינה רודפת אלא אחר מקום שיש בו קדושה ליהנות ממנו. שאל"כ אטו יצטרך לרחוץ מלבושיו שנכנס בהן לבית הכסא? א"ו שאין שום חשש בזה בשעה"ד. ע"ש. ומבואר דס"ל שאין רו"ר שורה על משקין. אולם המהר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"א [סי' סו] חולק על השלמי צבור בזה, והעלה שאין להקל בזה גם לגבי אוכלין ומשקין, כיון שבאים לתוך פיו של אדם, וכן במים הבאים לנט"י לטהר ראוי להחמיר, כי מה חילוק יש בין הישן במטה ומאהיל על האוכלים שרו"ר שורה עליהם, לבין המכניס אוכלין ומשקין לבית הכסא, שמכיון שיש שם רו"ר שורה היא על האוכלין ומשקין וכמ"ש התורת חיים [ב"ב נח:]. וקק"ל על דברי המהר"ח פלאג'י, שהלא יש הבדל גדול בניהם, דלא דמי רוח הטומאה הנמצאת על אדם הישן שהיא אחת משישים ממיטה, והיא בודאי יותר חמורה שהרי אין רוח זו עוברת מן האדם עד שיטול ידיו ג' פעמים לסרוגין ובכלי כדאיתא במסכת שבת שאותה רוח מפונקת היא ולא יוצאת כי אם בנטילה לסרוגין, משא"כ רוח רעה הנמצאת בבית הכסא דהוא "רוחא חדא" כלשון הזוהר, וברחיצה בעלמא ללא סרוגין וללא כלי הולכת לה. וצל"ע. בשו"ת תשובות והנהגות [ח"א ס' יא] העלה דבשעת הצורך אפשר אף למלוח בשר באמבטיה אם אין לא אפשרות אחרת. וא"כ ה"ה לכאן. ובשו"ת יביע אומר [חלק ד – אורח חיים סימן ה] פסק להקל באוכלים שנכנסו לחדר האמבטיה ואין אפשרות לשוטפם שיש לסמוך על השלמי ציבור ודעימיה שאין רוח טומאה על אוכלים. ועיין בשו"ת אור לציון [ח"א סימן א' ובח"ב פרק א' סעיף ט] שהאריך להוכיח שאין הטומאה שורה כי אם מעל חלל האסלה או חלל האמבטיה. ולשיטתו אם נכנסו אוכלים לחדר האמבטיה שלא מעל חלל האמבטיה או האסלה אין שום רוח טומאה על האוכלים [באופן שיש מחיצה בין שניהם] מ"מ בנידון דידן, אפשר שגם אם שורה רוח רעה על התפוזים, יתכן ששורה דוקא על הקליפה שבין כך לא נאכלת, ואפילו אם נאמר ששורה על הכל, יש לסמוך על כל הפוסקים הנ"ל שהקלו בזה.